רע"פ 2968/05 מרדכי פרנק נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בפתח-תקווה יוחסו לו עבירות שונות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. על פי עובדות כתב האישום, ביקש המבקש מאדם שעבד עבורו בעבר, לפתוח תיק עוסק מורשה במשרדי מנהל מס ערך מוסף בפתח-תקווה ותיק זה שימש את המבקש לניהול עסקיו, שלא נרשמו כדין. עוד נטען כי במהלך כשלוש שנים ניכה המבקש מס תשומות שלא כדין, כשהוא עושה שימוש בארבעים ואחת חשבוניות מזויפות ופיקטיביות. כן נטען כי המבקש שינה את סכום העסקה שהופיע בהעתקים של שתי חשבוניות שהוציא, על מנת להקטין את חבותו במס. בגין המעשים שפורטו יוחסו למבקש, בין היתר, עבירות של אי עשיית המוטל עליו לעניין רישומו כעוסק מורשה, שימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס (שתי עבירות), שינוי מסמך (שתי עבירות), וכן מסירת דו"ח כוזב (שתי עבירות).

במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעבירות שיוחסו לו ובית משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופטת ל' לב-און) הרשיע אותו בעבירות אלה. בגזר הדין ציין בית המשפט את החומרה שבה יש להתייחס לעבירות מס, ולפיכך החליט להטיל על המבקש שנים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי וקנס בגובה 20,000 ₪.

2.המבקש ערער על גזר-דינו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר), אולם ערעורו נדחה, ובית המשפט אף ציין כי העונש שהוטל על המבקש נוטה לקולא.

על פסק-דין זה נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.המבקש טוען כי העונש שהוטל עליו הינו חמור יתר על המידה, ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, ובהן היותו אב לחמישה ילדים והתאבדותה של אמו לאחר מתן פסק הדין בעניינו. עוד מציין המבקש כי הוא החל בדרך חיים חדשה ונורמטיבית, וכי המעשים בהם הורשע בוצעו על ידו כתוצאה מקשיים כלכליים אליהם נקלע. המבקש מוסיף וטוען כי הודה במעשים שיוחסו לו וגם עובדה זו צריכה להיזקף לזכותו.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי טענות שעניינן חומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), והמקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה. מעבר לדרוש אוסיף כי גם לגופם של דברים העונש שהוטל על המבקש אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו. אדרבא, כבר נפסק כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס כגון אלה שבהן הורשע המערער, בשל פגיעתן הרעה בחיי הכלכלה והשלכותיהן החברתיות המזיקות (ראו: ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) 211, 217; ע"פ עאזם נ' מדינת ישראל

פ"ד לו(4) 411). כך ככלל, וכך בייחוד מקום שבו, כמו במקרה שלפנינו, בוצעו מעשי המרמה באופן שיטתי ולאורך מספר שנים בהיקף המגיע כיום למאות אלפי שקלים.

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.