רע"פ 297/08 יעקב אטיאה נ. הועדה המקומית תכנון ובניה "אפק"

1.בשנת 1959 רכש המבקש את בית מגוריו, אשר הוקם בחלקו על שטח שסומן בתב"ע כשטח ציבורי מיוחד. בשנת 1989 יזם המבקש את שינוי התב"ע במטרה להמיר את השטח הציבורי לשטח מגורים, לחלקו לשני מגרשים, ולאפשר לבתו לבנות את ביתה בסמוך לזה שלו. באותה תוכנית נקבע, כי הכניסה למגרש העורפי תהא דרך שביל גישה הנמצא באותו שטח ציבורי מיוחד. משאושרה התוכנית, עתרה המשיבה לבית-משפט השלום ברמלה בבקשה למתן צו הריסה לבנייה הלא חוקית, במקום בו אמור לעבור אותו שביל, וזאת לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המבקש התנגד לבקשה, וטען כי פתרון הגישה שהוצע בתוכנית אינו ישים מבחינה פיזית וטופוגרפית. לשם בחינתה של טענה זו, עתר המבקש כי בית-משפט השלום יתרשם בעצמו מהמצב בשטח. ברם, בית-משפט השלום דחה את טענותיו, וקיבל את הבקשה. נקבע, כי המבקש הוא אשר יזם את התוכנית והציע כי באמצעות אותו שביל תהא גישה למגרש העורפי, ומשכך הוא אינו יכול לטעון לאחר שהתוכנית אושרה, כי חלק זה בה אינו בר-ביצוע.

2.המבקש ערער על אותה החלטה בפני בית-המשפט המחוזי, שם חזר על טענותיו, וכן הלין על כך שבית-משפט השלום נמנע מלבקר בשטח. כמו-כן, נטען, לראשונה, כי התוכנית המקורית שלו שונתה, ובלשון בא-כוחו: "בשנת 1989 יזם המבקש תכנית לשינוי תב"ע... ורק אז נודע על שינוי יעוד השביל אך אז כבר היה מאוחר לשנות את פני הדברים ולכן סומן השביל בתוכנית כשצ"פ אך לא המבקש יזם את סימונו של השביל כשצ"פ". בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שקבע שהמבקש לא הביא ראיות התומכות בטענתו החדשה. עוד נקבע כי:

"הסבר זה אינו סביר לגופו של עניין. אם כדברי המערער כאשר הגיש את התוכנית... גילה על שינוי יעוד השביל שנעשה בשלב קודם כלשהו, לא ברור מדוע, כדבריו: "היה מאוחר לשנות את פני הדברים". כאשר הוגשה התוכנית זה היה בדיוק השלב לבחון האם ניתן למצוא פתרון גישה אחר למגרש העורפי. נראה כי הובהר, כפי שטוענת המשיבה, למערער כבר באותו שלב כי ללא גישה למגרש העורפי ממגרשו שלו, לא תאושר החלוקה לשני מגרשים. מטעם זה ככל הנראה בחר [ המבקש ] להשאיר בתכנית את שביל הגישה, על אף שבפועל המבנים המיועדים להריסה היו כבר בנויים במקום" (עמ' 3 לפסק-הדין).

3.אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא כי רשות לערער לא נועדה ללבן בשלישית את עניינם הפרטני של בעלי הדין, ומקל וחומר לא בשאלות של עובדה. אותו סעד יוחד לבחינתן של סוגיות בעלות אופי כללי או סוגיות משפטיות להן עשויה להיות השלכה על קהל מתדיינים רחב ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ), ולא כזו היא הבקשה שבפני. כך או כך, בדין פסקו ערכאות קמא כי המבקש מושתק מלטעון כי חלקים מהתוכנית שהוא עצמו יזם אינם ישימים, ועל כן דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.