רע"פ 2974/12 איתמר נגר נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש וכנגד אחיו, ליאור נגר, הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום. למבקש יוחסה עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ולאחיו יוחסה עבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 23.10.2009 מילאו שני שוטרים את תפקידם כדין ברחוב משכית בהרצליה. אחיו של המבקש הכשיל את השוטרים שהיו במקום בכך שיצא מרכבו, צעק עליהם משום כך שרצו לראות את רישיונו וניסה לחטוף את רישיון הנהיגה שלו מידיהם. המבקש ראה, כי אחיו מסתבך, ומשכך יצא מהמקום שהיה בו במטרה לעזור לאחיו. כחלק מהעזרה, דחף את השוטרת שהיתה במקום, ניסה למשוך אותה אחורה וגרם לה בכך כאב חד בצווארה ובגב. כמו-כן תקף את השוטר שהיה אף הוא במקום, בכך שדחף אותו.

בבית משפט השלום הודו המבקש ואחיו במיוחס להם כחלק מהסדר טיעון חלקי בינם לבין המשיבה. מכוח אותו הסדר, הודיעה המדינה לבית המשפט כי הסכימה שהמבקש ואחיו יישלחו לקבלת תסקיר בטרם הרשעה ושירות המבחן יבחן גם את שאלת אי הרשעתם. המדינה הודיעה לבית המשפט באותה ההזדמנות, כי עמדתה כיום היא להרשעה, אולם היא תשקול עמדתה בחיוב לאחר קבלת התסקיר.

בית משפט השלום אכן הפנה את המבקש ואחיו לקבלת תסקירים. אין חולק, כי התסקירים היו חיוביים וכי המלצת שירות המבחן היתה להימנע מהרשעה אגב הטלת שירות לתועלת הציבור הן על המבקש והן על אחיו.

ביום 14.11.2011 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת מ' ברק-נבו ) את המבקש בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע וכן קנס בסך 2,000 ש"ח. אחיו, ליאור נגר, הורשע בהכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע וכן קנס בסך 1,600 ש"ח.

על פסק הדין של בית משפט השלום ערערו המבקש ואחיו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעורם נסב רובו ככולו על החלטת בית משפט השלום לסיים את ההליך בהרשעתם, אגב הטלת עונש מותנה, בהבדל מסיום ההליך ללא הרשעה.

בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא

ומ' סוקולוב ) דחה, ביום 7.3.2012, את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני הערכאות הקודמות.

לטענת בא-כוח המבקש, המבקש אינו חולק על כך שהרשעה היא הכלל וסיום ההליך ללא הרשעה הוא החריג לכלל. כמו-כן, הוא גם אינו חולק על כך שהצבעה על פגיעה תעסוקתית פרטנית אינה יוצרת זכות מוקנית לסיום ההליך ללא הרשעה. אולם לטענתו, מאחר והצבעה על פגיעה תעסוקתית פרטנית היא תנאי שבלעדיו אין, בכל הנוגע לאפשרות סיום ההליך ללא הרשעה, נוצר מצב בו פלח אוכלוסיה רחב של נאשמים צעירים, שחצו את סף הקטינות אך עדיין לא פסעו בחברה לאחר שירותם הצבאי, אינו יכול לעתור לסיום ההליך ללא הרשעה. לטעמו, בית המשפט יכול, מוסמך וצריך ליתן גם לנאשמים אלה את האפשרות לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה על דרך הגמשת התנאי באופן שתיבחן אפשרות ממשית של פגיעה עתידית בהשתלבות בתעסוקה לאור הפוטנציאל הטמון באותו נאשם. עוד מדגיש בא-כוח המבקש, כי המבקש יליד 1989, נטול עבר פלילי, ביצע את העבירה בהיותו כמעט בן 20 שנה. המבקש הודה בעבירה, הביע חרטה והבין את הפסול במעשיו ואף תסקיר שירות המבחן בעניינו היה חיובי והמליץ על סיום ההליך ללא הרשעה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

מעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות התרשמתי, כי כל השיקולים עליהם מצביע המבקש בבקשתו, נדונו ונשקלו על-ידי הערכאות הקודמות ומשכך לא מצאתי כל מקום ליתן רשות ערעור.

מעשיו של המבקש חמורים. התנהגותו כלפי השוטרים מעידה על זלזול בחוק. נכון הוא, כי המבקש הינו צעיר בגילו, בתחילת דרכו וללא כל עבר פלילי. הוא הודה במעשיו והביע חרטה עליהם ואף אמר שהתבייש להיות במעמד זה. ער אני גם לכך, ששירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה בנסיבות העניין, ואולם כידוע, אין בית המשפט מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן.

לאחר ששקלתי את השיקולים שעמדו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי במקרה דנן אין מקום להעדיף את האינטרס האישי של המבקש על פני חומרת העבירה, הגנה על שלום הציבור וביטחונו והצורך להגן על שלוחי הציבור הפועלים בשם החוק.

בשל כל אלה, לא מצאתי מקום הצדקה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובקשת רשות הערעור נדחית.