רע"פ 2980/01 אריה אלרואי נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט השלום הוגש כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירות של הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק), היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק, וכן עבירה על האסור לכרות אילנות מוגנים, הקבוע בסעיפים 15 ו17-(7) לפקודת היערות 1936. על פי האמור בכתב האישום, הסיג המבקש את גבול חצרם של שכניו בני משפחת כהן (להלן: כהן), ובאמצעות מסור ניסר וכרת, שלא כדין, עץ אורן מוגן.

2.הגשת כתב האישום באה בעקבות החלטת פרקליטות המחוז לקבל ערר שהגישה הגב' כהן על ההחלטה שלא להוסיף ולחקור את המבקש או להעמידו לדין. בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא ר' חרסונסקי) ביטל את כתב האישום, לאור הוראת סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-, הקובע כי ערר על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין ניתן להגיש ליועץ המשפטי לממשלה, זולת אם היתה העבירה מן העבירות המנויות בתוספת השניה. העבירה נשוא כתב האישום מנויה בתוספת השניה, שאז לא ניתן להגיש ערר כאמור.

3.ערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נתקבל. בית המשפט קבע, כי כאשר מדובר בעבירה המצויה בתוספת השניה, לא ניתן להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה, אולם ניתן להגיש קובלנה פרטית לפי סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי, או לפנות שוב לגוף שהחליט, קרי - הפרקליטות, ולבקש ממנו כי ישקול מחדש את עמדתו. אין נפקא מינה אם מכונה פניה שכזו "ערר", שכן העיקר - כך קבע בית המשפט המחוזי - הוא במהות. זאת ועוד: בית המשפט קבע, כי אין בהגשת ערר כדי לשלול מן הפרקליטות את האפשרות לחזור ולעיין בעמדתה. יכול שעיון מחודש זה ייעשה ביוזמת הפרקליטות, ויכול שייעשה בעקבות פנייה של האזרח. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בידי הפרקליטות - באמצעותה מועבר הערר ליועץ המשפטי לממשלה - להחליט על שינוי החלטתה, שאז אין צורך בהעברת הערר. רק אם החליטה שלא לשנות מהחלטתה, עליה להעביר את הערר ליועץ המשפטי לממשלה.

4.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו. עיקר השגותיו של המבקש נסב על כך שחלק מן העבירות נשוא כתב האישום מנויות בתוספת השניה, ועל שההחלטה בדבר הגשת כתב האישום נתקבלה על ידי הפרקליטות, אשר לא העבירה את הערר אל היועץ המשפטי לממשלה.

דין הבקשה להידחות.

בבג"צ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מא(3) 219, קבע הנשיא שמגר, כי:

"... הטיפול והדיון של התובע בתיק חקירה שנסגר בעבר אינם מותנים, על-פי הוראותיו של החוק, בכך שהוגש ערר, וגם אם לא הוגש ערר וגם אם לא ניתן להגיש ערר, מסורות בידי התובע כל הסמכויות שהוקנו לו בחוק לגבי הגשת אישומים.

... מאחר שאין זיקה בין הערר לבין סמכותו של תובע לבדוק מחדש תיק חקירה, גם אין בכך כדי לגרוע מן הסמכות של התובע, כשהמדובר הוא בעבירה מן המנויות בתוספת השניה.

סמכותו של התובע לגבי חומר החקירה, כסמכותה של כל רשות ציבורית בעלת סמכויות משפטיות, היא הסמכות להתייחס לחומר שלפניו באופן ענייני ולדון בו ולטפל בו על-פי חובתו המשפטית והציבורית, כפי שמתחייב ממהותו של החומר...".

אין אפוא זיקה בין סמכותו של תובע לחזור בו מהחלטתו שלא להעמיד אדם לדין, לבין הגשת ערר. ואין בהגשת ערר כדי לשלול סמכות זו. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.