רע"פ 2982/07 סאמר עיראקי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בזמן שכרות, נהיגה בקלות ראש, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והכשלת שוטר, עבירות לפי סעיפים 62(3) ו-62(2) בשילוב עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, 274(1) ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המסכת העובדתית עליה התבססה ההרשעה

היא זו: ביום 16/8/03 נהג המבקש ברכבו כשהוא בגילופין ותוך מעבר מנתיב לנתיב. שוטרים שהיו בניידת שנסעה בעקבותיו הורו לו לעצור, והוא נענה לדרישתם. אולם, כאשר אחד השוטרים ניגש למכונית ודרש מהמבקש להציג רישיון נהיגה, הוא החל נמלט עם רכבו לכיוון העיר טירה. השוטרים פתחו במרדף אחר הרכב הנמלט, מרדף אשר הסתיים במתחם סגור בתוך העיר. משביקשו השוטרים בשנית כי המבקש יציג בפניהם את רישיון הנהיגה שלו, הוא תקף אותם תוך שהוא צועק "אללה אכבר". במהלך התפרעותו נשך המבקש את אחד השוטרים, הכה אותו בפניו וניסה לשלוף את נשקו מהנרתיק בו היה נתון. גם לאחר שהמבקש נתפס והוכנס לניידת, הוא המשיך להתפרע והכה שוטר נוסף.

בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש 6 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, 24 חודשי פסילה וכן קנס בסך 2,500 ש"ח. המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

2.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה, ובפיו אותן טענות אשר שימשו אותו בעבר. בתמצית, טוען המבקש, כי שהה במעצר-בית תקופה של שנתיים; הוא מפרנסהּ היחיד של משפחתו; אשתו אמורה להתחיל בלימודים אקדמאיים בזמן הקרוב, וכליאתו עלולה לסכל זאת; גם עברו של המבקש, הגם שאינו נקי, איננו מכביד ולא מחייב ענישה כה חמורה.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה טעות בפסקי הדין של הערכאות דלמטה. המבקש הפר את החוק בצורה בוטה תוך שהוא נוהג באלימות כלפי אנשי חוק. התנהגות מעין זו ראויה לגינוי חריף, בו שלוב עונש מרתיע.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.