רע"פ 2988/08 יורי גולדין נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנתניה (פ 1906/04) בגין עבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 17.7.2003 הציג המבקש, מתווך דירות, בפני המתלוננת דירה בנתניה. בנסיבות אלו ביצע המבקש במתלוננת מעשה מגונה שלא בהסכמתה, כאשר המתלוננת שוחחה בטלפון, החל המבקש ללטף אותה על בטנה, לנשקה בצווארה ומתחת לאוזן ימין. המתלוננת עזבה את הדירה והזמינה מעלית. המבקש ביקש מהמתלוננת שתשוב לדירה על מנת שידברו ושזו סירבה, תקף אותה שלא כדין ובניגוד להסכמתה בכך שאחז בחוזקה בידה השמאלית ומשך אותה לתוך הדירה. משביקשה המתלוננת מהמבקש ללכת, דחף אותה בכוח אל הקיר, והחל לנשק אותה על שפתיה ובפניה, תוך שהוא מכניס את ידו הימנית מתחת לחצאיתה. לאחר מכן

אחז המבקש במתלוננת מאחור ודחף אותה לחדר השינה, שם זרק אותה על המיטה ונשכב מעליה. המבקש לא נענה לבקשת המתלוננת להפסיק, אחז בידה הימנית והניח אותה על איבר מינו. המבקש המשיך והרים עם ידו השמאלית את חצאיתה של המתלוננת והכניס את ידו לתחתוניה. המתלוננת הצליחה לחמוק מן המבקש, פתחה את דלת הדירה והזמינה מעלית. המבקש נכנס עימה למעלית ושוב ניסה לנשק אותה בניגוד לרצונה.

ביום 18.9.2006 הרשיע בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו.

ביום 9.1.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות;

6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, כמו כן הוטל על המבקש לשלם פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז

(ע"פ 1263-11-08).

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל , והשופטים מ' פינקלשטיין ו א' סטולר ) קיבל את הערעור, וקבע כי בית משפט השלום לא נתן ביטוי הולם לחומרת המעשים בגזר דינו, וכי העונש מופרז בקלותו ומן הראוי להתערב בו. עוד קבע בית המשפט כי בית משפט השלום חרג מעונש המינימום המוטל על עבירה של מעשה מגונה בכוח. בית המשפט גזר על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל, ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור אחת מהעבירות שבהן הורשע. מעונש המאסר ניכה בית המשפט 26 יום שאותם ריצה המבקש בעבודות שירות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר החמיר בעונשו, בניגוד ובסתירה לעונש שהושת על ידי בית משפט השלום, אשר שקל את כל השיקולים הראויים בעניינו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי בית משפט השלום חרג מעונש המינימום המוטל על עבירה של מעשה מגונה בכוח. לבסוף טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו עונש מאסר בפועל ארוך וממושך לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, ולאור רף הענישה המקובל בנסיבות המקרה.

המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לטענתה בקשת רשות הערעור אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לטענתה גם לגופו של עניין אין בבקשה כדי ללמד על שגגה שנפלה תחת ידו של בית המשפט המחוזי, שכן עונשו של המבקש לא חרג ממסגרת מדיניות הענישה המקובלת, במקרים מסוג זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מעשיו של המבקש הינם מעשים חמורים המצויים ברף העליון של המעשים המגונים, מעשים שנעשו תוך שימוש בכוח וחרף התנגדותה של המתלוננת. ערכאת הערעור קבעה כי המבקש ראוי לעונש חמור מהעונש שבסופו של דבר הוטל עליו, אולם בחרה שלא למצות עימו את הדין. בנסיבות אלו העונש שהוטל על המבקש, הכולל גם רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח, הינו עונש המאזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש ובין האינטרס הציבורי כי ישא בעונש משמעותי בגין מעשיו, ולא מצאתי מקום להתערב בו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 10.7.2008 לא יאוחר משעה 10:00 בבית המשפט המחוזי מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.