פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
300/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יהודה עובדיה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.11.07 בע"פ 71471/07 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ וש' שוחט
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום ברמלה (פ 4236/06) בגין שלוש עבירות של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין; גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; שתי עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק העונשין; עבירה של נהיגה פזיזה ורשלנית שיש בה לסכן חיי אדם, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של התנגדות למעצר חוקי, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969; נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970; עבירה של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונה, לפי סעיף 62(2) בשילוב עם סעיף38(2) לפקודת התעבורה; עבירה של גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ) בשלוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של אי הגשת עזרה, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה בשילוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה בשילוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; ועבירה של אי מסירת הודעה למשטרה, לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה בשילוב עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, ובתמציתיות, באישומים הראשון והרביעי, מיום 23.11.2006, נטען כי המבקש פרץ לשני כלי רכב וגנב אותם. באישום השני נטען כי ביום 25.11.2006 ניפץ המשיב שמשת רכב וגנב רדיו טייפ ממנו. באישום השלישי, נטען כי ביום 25.11.2006 המבקש נסע ברכב שנגנב על פי האישום הראשון בצורה פרועה, תוך הפרת חוקי התנועה ובתוך כך פגע בשלושה כלי רכב, פגיעה שעלתה כדי פגיעה פיזית בנהגים אשר הצטרכו טיפול רפואי. בנוסף לכך, התנגד המבקש למעצר ותקף שוטר.
ביום 17.06.2007 הרשיע בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ד' שוהם) את המבקש, על בסיס הודאתו, בעבירות אשר יוחסו לו במסגרת כתב אישום מתוקן ובהן: פריצה לרכב, גניבת רכב, גניבה מרכב וחבלה במזיד בו, נהיגה ברכב בפזיזות ורשלנות, נהיגה בזמן פסילה, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנגדות למעצר חוקי, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, וכן גרימת נזק.
ביום 26.6.2007 גזר בית המשפט השלום על המבקש עונש של 48 חודשי מאסר בפועל וחמישה חודשי מאסר על תנאי. כן הפעיל בית המשפט עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי שתלוי היה ועומד כנגד המבקש באופן מצטבר כך שסך הכול ירצה המבקש 60 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, גזר בית המשפט על המבקש עונש פסילת רישיון לתקופה של שנה במצטבר לכל עונש פסילה אחר בו נושא המבקש, והובהר לו כי תקופת המאסר אינה באה במניין לעניין הפסילה. בית המשפט התייחס בגזר דינו לחומרת מעשיו של המבקש ולעובדה כי בעברו היו כבר הרשעות בעבירות דומות. מנגד התחשב בית המשפט בעובדה כי הנאשם הודה בכתב האישום וחסך זמן משמעותי בניהול התיק.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71471/07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו-ז' המר והשופט ש' שוחט) דחה את הערעור, בהתייחסו לגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש, לעבירות הקשות נשוא כתב האישום והן לאינטרס הציבור שבמקרה זה קבע בית המשפט כי הוא מחייב בעליל את הרחקתו של המבקש מכלי רכב, מכבישים ומביצוע עבירות רכוש למינן. משכך, לא מצא בית המשפט לנכון להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה מבקש המבקש הקלה בעונש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. למבקש גיליון הרשעות ארוך, שמתייחס לעבירות הדומות לעבירות החמורות אשר הורשע בהן בתיק זה. בקשתו של המבקש נשקלה על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"א באדר ב התשס"ח (18.3.2008).
ש ו פ ט