רע"פ 3011/08 גמאל סוס נ. מדינת ישראל

המבקש, גמאל סוס, הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, על פי הודאתו, בהסעתם בתשלום של 15 פלסטינים, שוהים שלא כדין בישראל, באוטובוס שהוא שימש כנהגו. הערכאה הראשונה גזרה למבקש מאסר על-תנאי וקנס, וזאת נוכח גילו המבוגר ומצבו הרפואי, היעדר עבר פלילי והנסיבות בהן בוצעה העבירה. אולם עונש זה הוחמר בערכאת הערעור, שקיבלה את השגותיה של המדינה וגזרה למבקש מאסר ממש.

בפסק-דינו נימק בית-המשפט המחוזי את החלטתו באומרו כי "על פי פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, מקום שאדם מסיע שוהים בלתי חוקיים בשכר, דינו ככלל לעונש של מאסר בפועל". עם זאת, בענינו של המבקש נלקחו בחשבון הנסיבות המקלות, ובגינן הושתה עליו תקופת מאסר קצרה בת 14 ימים. על חומרת העונש נסבה הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער.

לא אוכל להיעתר לבקשה. אמנם, אין מנוס מן המסקנה כי טעות יצאה תחת ידיה של ערכאת הערעור הראשונה, באשר זה מכבר אין הכלל מורה כי כל הרשעה בהסעה בלתי חוקית של פלסטינים תגרור עונש של מאסר. "לעולם יהיה מצווה השופט לתת את דעתו לנסיבותיו של כל נאשם העומד בפניו לדין, ולשקול אם ניתן להסתפק בעניינו בענישה מתונה יותר" (רע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת ישראל , בפסקה השלישית לפסק-דיני (לא פורסם, 26.12.05)). עמד על כך המשנה לנשיא, השופט מ' חשין , ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל , בפסקה 14 לפסק-דינו (טרם פורסם, 12.2.06):

"ראוי להם לבתי המשפט כי יישמו את ההלכה בהתאם לטעמיה ולתכליתה, בתיתם דעתם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, דגש על 'כל מקרה ומקרה'. כשם שאין אדם דומה לחברו וכל אדם הוא לעצמו, כן שונות הן נסיבותיו של עבריין פלוני ונסיבותיה של עבירה שעבר מנסיבותיו של עבריין אלמוני ונסיבותיה של עבירה שעבר הוא".

המבחן הוא, אפוא, בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. כך, למשל, נקבע בפרשת אבו סאלם כי עשייתה של העבירה בתמורה לבצע כסף, או הסעת אנשים שאינם מוכרים לנאשם ומכאן הסיכון הרב הנשקף מהם, יעמדו לחובתו בעת גזירת העונש ( שם ). נסיבות אלו, שתיהן כאחת, מאפיינות את המקרה שבפנינו, וכשאתה מצרף להן את מספרם הרב של הנוסעים שהוסעו, שוב אין ספק כי המבקש היה ראוי למאסר ממש. בנסיבות אלו אין מקום לקיומו של ערעור נוסף, ולפיכך הבקשה נדחית.