רע"פ 302/03 ד'ר יחיאל קמחי נ. מדינת ישראל

1.התיזה המשפטית, בגדרה פועלים בתי המשפט, היא שאין לנאשם, כמו לבעל דין אזרחי, זכות להישפט אלא פעמיים, פעם בערכאה ראשונה ופעם בדרגת הערעור. תיזה זו מבוססת על העיקרון של סופיות הדיון, גם אם אפשרי שלו נתקיימו ערעורים נוספים, יכול והתוצאה היתה משתנה. על יסוד התיזה האמורה נקבע כי נאשם לא יקבל כרטיס כניסה לערכאה שלישית, אלא אם כן, ביכולתו להראות שבקשתו לרשות לערער מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינם של בעלי הדין. בדיון בבקשת רשות לערער בגלגול שלישי הדגש מושם על הדגש הציבורי – הנורמטיבי – של הבקשה ולא על השאלה אם בתי המשפט בערכאות הקודמות צדקו או טעו מבחינה עובדתית.

2.במקרה שלפנינו סבה הבקשה כולה על ממצאיהן העובדתיים של שתי הערכאות הקודמות ועל נסיבותיו הפרקטיקולריות של המקרה; כך, למשל השאלה אם היה על הערכאה הראשונה לקיים ניסוי במקום אם לאו, בין אם נתבקשה לעשות כן ובין אם לאו, אינה מצדיקה בחינה חוזרת של הבקשה בערכאה שלישית.

מטעמים אלה – ומבלי להתייחס לתוכנם של פסקי הדין נשוא הבקשה – אני דוחה את הבקשה, ללא צורך לבקש עליה תשובה.