רע"פ 3032/11 קעיד אלג'בור אלקיען נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים מיום 22.2.2011 בע"פ 26-10 (כבוד הנשיאה נ' ארד והשופטים י' פליטמן, ו- ס' דוידוב-מוטולה ), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (הע"ז 1555-08, כבוד השופט א' סופר ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקה שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 14.7.2003, במהלך ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת, נמצאו באתר בניה בו שימש המבקש כקבלן לעבודות בניין שני עובדים, שאינם אזרחי ישראל או תושביה, שביצעו עבודות בניה מבלי שהיה להם היתר לעבוד במקום.

ביום 8.2.2010 הרשיע בית הדין האזורי את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובאותו היום גזר עליו עונש של קנס בסך 40,000 ש"ח, וכן התחייבות למשך שלוש שנים על סך של 104,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה זהה. בהכרעת דינו דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש, שלפיה אינו זוכר את המקרה, אינו מכיר את העובדים ומעולם לא העסיק עובדים ללא אישור. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט על הודאתו של המבקש, שנגבתה ביום האירוע על ידי המפקחים, שבמסגרתה הודה כי העסיק את שני העובדים. בנוסף, הצביע אחד מהעובדים על המבקש כמעסיקו.

על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ערער המבקש לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור. בית הדין דחה את טענת המבקש, שלפיה נגרם לו עיוות דין בשל העובדה שלא היה מיוצג בהליך שהתנהל בפני בית הדין האזורי. בעניין זה קבע בית הדין, כי החוק לא מחייב את בית הדין למנות למבקש סניגור בהליך זה, וכי המבקש לא פנה לבית הדין בבקשה כי ימונה לו סניגור. עוד קבע בית המשפט, כי במקרה זה ניהול ההליך ללא ייצוג לא גרם למבקש עיוות דין. בית הדין דחה גם את טענתו המקדמית הנוספת של המבקש, שלפיה לא היה מקום להגיש כתב אישום נגדו וניתן היה להסתפק בקנס מינהלי, כמו גם את טענתו, שלפיה העבירה המיוחסת לו התיישנה. בכל הנוגע לטענות המבקש כנגד קבילותה של ההודאה שנגבתה ממנו על ידי המפקח במועד האירוע, קבע בית הדין, כי נכתב בה באופן מפורש, כי המפקח הודיע לו כי אין הוא חייב לומר דבר אלא אם רצונו בכך, וכל שייאמר יירשם ועשוי לשמש כהוכחה נגדו. המבקש חתם לצד דברים אלה, למרות שסירב לחתום על האמרה עצמה. עוד קבע בית המשפט בהקשר זה, כי המבקש לא טען דבר כנגד קבילות ההודאה בטרם הגשתה לבית הדין האזורי. לפיכך, קבע בית הדין, כי ההודאה לא נגבתה מהמבקש בניגוד לבחירתו החופשית. עוד קבע בית המשפט כי גם בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן: הלכת יששכרוב ), אין מקום לפסול את ההודאה, שכן העובדה שלא נאמר למבקש בטרם גבייתה שהוא רשאי להיוועץ בעורך דין, לא גרמה, בנסיבות המקרה, לפגיעה מהותית בזכותו להליך הוגן. לבסוף, קבע בית הדין הארצי, כי לא מצא מקום להתערב בהרשעתו של המבקש, אשר מעוגנת היטב בחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין האזורי, וכן לא מצא מקום להתערב בעונש שהוטל עליו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר וטוען המבקש כי הודאתו אינה קבילה, שכן הופרה זכותו להיוועץ עם עורך דין והוא לא הוזהר מפני אי הפללה עצמית במהלך החקירה שקדמה לגביית ההודאה. לטענתו, הגם שההודעה נגבתה באזהרה, היא נגבתה לאחר חקירה שלא נערכה באזהרה, ולכן שאלת קבילותה היא שאלה שלא זכתה למענה בפסיקה. לטענתו, לאור הלכת יששכרוב , יש לפסול את הודאתו במקרה זה, בין היתר, כיוון שהיא הראיה העיקרית בתיק, וכי אין כל ראיה לכך שהוא היה מודע לזכויותיו. עוד טוען המבקש בהקשר זה, כי ישנה חשיבות לכך שההודאה נגבתה על ידי מקפחים ולא על ידי שוטרים.

מנגד, טוענת המשיבה כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה, ואף לגופו של עניין אין כל ממש בטענות המבקש, אשר הועלו גם בפני בית הדין הארצי. לטענת המשיבה, צדק בית הדין הארצי כאשר קבע כי במקרה זה אין לפסול את הודאת המבקש בהתאם להלכת יששכרוב , שכן זכותו להליך הוגן לא נפגעה באופן מהותי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה, בתגובת המבקש לתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש, על אף ניסיונותיו, לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. אוסיף בהקשר זה, כי האפשרות לפסול הודאות שנגבו תוך פגיעה בזכויות הנאשם כבר נידונה בבית משפט זה והוכרעה בהלכת יששכרוב. אופן יישומה של שאלה זו על המקרה הנוכחי, אינו מצדיק דיון נוסף בפני ערכאה שלישית.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית הדין הארצי דן בהרחבה בטענות המבקש בעניין קבילות הודאתו, וקבע, כי אין מקום לפסול את ההודאה, בהתאם לשני המסלולים שנקבעו בעניין יששכרוב . קביעה זו מקובלת עלי. אף אם נניח, לצורך הדיון בלבד, כי אכן קופחו זכויותיו של המבקש במובן זה שלא נאמר לו כי הוא רשאי להיוועץ עם עורך דין, והוא לא הוזהר במפורש בחקירה שהתקיימה בטרם גביית ההודאה, הרי כי גם אז מקובלת עלי מסקנתו של בית הדין הארצי, שלפיה לא קופחה באופן מהותי זכותו של המבקש להליך הוגן.

סוף דבר הבקשה נדחית.