רע"פ 3040/03 מוריס אקרמן נ. עיריית חולון

1.ביום 18.11.01 הוצא צו הריסה מינהלי כנגד סככת רעפים ועץ בשטח של 24 מ"ר שבנה המבקש, שלא כדין, מעל מרפסת ביתו (להלן – צו ההריסה ).

המבקש עתר לבית-המשפט לעניינים מקומיים בחולון לביטול צו ההריסה וטען כי הצו הוצא שלא כדין. עוד טען המבקש כי קיים היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה, שתוקפו פג אמנם, אך אין כל מניעה לחדשו, וציין כי הוא פועל למטרה זו. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, עד אשר יוארך תוקפו של היתר הבניה ויבוטל הצו. בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת ל' פרנקל) נענה לבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה יחד עם הבקשה לביטול צו ההריסה, ודחה את המועד לביצוע הצו. בית-המשפט אף הוסיף ודחה, מעת לעת, את מועד ביצועו של צו ההריסה, וזאת על-פי בקשות נוספות שהגיש המבקש, להן הסכימה גם המשיבה, עקב ההליך לקבלת היתר בניה. אולם, בהחלטה מיום 21.8.02 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה לביטול צו ההריסה, בקובעו כי צו ההריסה הוצא כדין וכי בשלב זה, טרם פנה המבקש לרשויות המוסמכות בבקשה להכשיר את הבניה, למרות כל הארכות שניתנו לו לשם כך. כמו כן, ציין בית-המשפט בהחלטתו כי לא ניתן להאריך תוקף של היתר הבניה שפקע ושומה על המבקש להגיש בקשה חדשה להיתר בניה. ביום 14.11.02 הורה בית-המשפט, "לפנים משורת הדין", כדבריו, על עיכוב ביצוע נוסף של צו ההריסה עד לתאריך 1.12.02, על-מנת שהמבקש יוכל להיערך לקראת ביצוע הצו.

2.ביום 24.11.02 הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ההחלטה מיום 21.8.02, בה דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו לביטול צו ההריסה (עפ"א 80276/02), וביום 29.12.02 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה מיום 14.11.02, במסגרתה קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים מועד לביצוע צו ההריסה (עפ"א 80315/02). הדיון בשני הערעורים אוחד.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב) דחה את עפ"א 80276/02 על הסף, מהטעם שהוגש באיחור ניכר של 12 ימים, בלא שניתן לכך כל הסבר. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ממילא סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. אשר לעפ"א 80315/02, נתן בית-המשפט תוקף של פסק-דין להסכמת באי-כוח הצדדים, לפיה יעוכב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.7.03, בכדי לאפשר למבקש להגיש בקשה חדשה להיתר בניה; בכפוף לכך, כך קבע בית-המשפט המחוזי, נדחה הערעור.

3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה עותר בא-כוח המבקש למתן רשות לערער על פסקי-הדין בשני הערעורים. לגבי ההחלטה הדוחה את עפ"א 80276/02, טוען בא-כוח המבקש כי ימי חול המועד סוכות אינם נכללים במניין הימים הנתונים להגשת ערעור. המבקש סבור, איפוא, כי עפ"א 80276/02 הוגש במועד, וכי גם אם חל איחור בהגשת ערעור זה, הרי שיש באיחוד הערעורים, לשיטתו, כדי לרפא "תקלה" זו. לגופם של דברים, חוזר בא-כוח המבקש על האמור בהודעות הערעור שהוגשו וטוען כי שגה בית-המשפט לעניינים מקומיים בסוברו כי צו ההריסה ניתן כחוק וכי לא ניתן לחדש את היתר הבניה. עוד טוען המבקש כי בעת שהתקיימו הדיונים בבית-המשפט לעניינים מקומיים לעניין צו ההריסה, היה שרוי במצב בריאותי קשה והדבר פגע בהגנתו. לעניין עפ"א 80315/02, טוען המבקש כי נתן הסכמתו לעיכוב ביצוע צו ההריסה מתוך "לחץ ופניקה" כי אם לא יסכים ייהרס בית מגוריו.

4.טענותיו של המבקש אינן יכולות להקים לו עילה לרשות ערעור, הניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון. למעלה מן הדרוש, אוסיף כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו כי ע"פ 80276/02 הוגש באיחור וזאת לנוכח הוראות סעיף 10 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ותקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983, החלות בעניין זה ולפיהן ימי פגרה, ובכלל זה חג הסוכות, יבואו במניין ימי תקופה, זולת אם הם הימים האחרונים בה. כן יש להוסיף כי איחוד הדיון בערעורים אין בו כדי להשפיע על העניין. אשר לטענותיו האחרות של המבקש, לא מצאתי בהן כל הצדקה להתערבותו של בית-משפט זה בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות, ויצוין כי גם בשלב זה טרם הגיש המבקש בקשה כלשהי להכשרת הבניה נשוא צו ההריסה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. צו ההריסה יבוצע לא יאוחר מיום 2.11.03.