רע"פ 3044/05 ויטלי שמאילוב נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור, המלווה ב"בקשה דחופה לעיכוב ביצוע מאסר בפועל".

1.המבקש הורשע, לפי הודאתו, ב"פריצה לרכב בכוונה לגנוב", לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ( להלן : חוק העונשין), וב"גניבה מרכב" לפי סעיף 413ד(א) לחוק זה. מאסר על תנאי בן 20 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, והוארך כבר פעם אחת בעבר, הופעל. כן הוטלו עליו 10 חודשי מאסר בפועל שירוצו בחופף לתקופת המאסר האמורה, כך שבסך הכל, הוטלו על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל דהיינו תקופת התנאי. בנוסף, הוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והוא חוייב לחתום על התחיבות כספית להימנע מעבירות רכוש.

2.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי, שם טען טענות הדומות לאלו הנטענות לפנינו, נדחה ביום 17.3.05.

3.תחילת ריצוי עונשו של המבקש קבוע ליום 3.4.05, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

טענות המבקש

4.לטענת המבקש, על אך שהודה בביצוע העבירה, יכול היה בית המשפט קמא להורות על אי-הרשעתו, וכך להימנע מהפעלת המאסר על תנאי נגדו. לתוצאה זו ניתן להגיע, לטענתו, אם בית המשפט היה נמנע מהרשעתו ומטיל עליו שירות לתועלת הציבור. המבקש טוען כי העבירה בגינה הוטל התנאי הנה עבירה ישנה משנת 1997, והעבירה הנוספת בוצעה ב-5.11.01. בינתיים החל המבקש בהליך שיקום, והוא מצוי בפיקוח שירות המבחן.

5.בבית המשפט המחוזי הועלתה אותה הטענה ובית המשפט קבע:

"ייתכן ובנסיבות שונות היה מקום להכנס לשאלה המשפטית של הסניגור, ואולם, אין זה המצב בפנינו, כאשר העבירה שביצע המערער חמורה והינה בגדר מכת מדינה ואי הרשעה של המערער בנסיבות שכאלה, יהיה בה משום פגיעה חמורה במטרות הענישה ובטובת הציבור.

הסניגור ניסה לטעון כי עונש המאסר על תנאי שהושת על המערער בעבר חמור, ואינו עומד בפרופורציה, אך בנסיבות שפורטו על ידי המשיבה וריבוי העבירות בהן הורשע המערער בתיק הנ"ל, העונש על פניו נראה מידתי ובכל מקרה, היה על המערער לקחת בחשבון את העונש הנ"ל שהיה תלוי ועומד נגדו, קודם ביצוע העבירה על ידו.

גם העובדה שהנאשם עובר היום שיקום אינה נימוק להתערבות בגזר הדין.

מכל האמור, אנו דוחים את הערעור."

6.אף אני סבורה מטעמיו של בית המשפט המחוזי שבנסיבות הענין אין כלל מקום להיכנס לשאלה המשפטית שמעלה הסניגור, ואין הצדקה לבירור פרשה זו בגלגול שלישי.

7. הבקשה נדחית.