רע"פ 305/07 מוראד גריפאת נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בנצרת נגד המבקשים – האחים מוראד ואדהם גריפאת – ואדם נוסף בשם מאזן חמאד, נפרסה שרשרת עובדתית לפיה קשרו השלושה קשר לגניבת רכב, בו תכננו הם לשנע בקר גנוב לשם מכירתו. במסגרתו של קשר זה, פרץ מבקש 2 לרכב שחנה בטבעון, גנב ממנו את מערכת השמע, והשלושה ביצעו בכלי הרכב מספר שינויים כדי שניתן יהיה להכניס בו את הבקר הגנוב. בליל ה-28.2.05 נסעו המבקשים לרפת בקיבוץ מרחביה, ערפו את ראשן של שתי עגלות, הכניסו את גופותיהן למכונית, והחלו בנסיעה לכיוון ביתו של מאזן בנצרת, שם פרקו אותן. בהמשך, כאשר הגיעו השוטרים למקום, נמלט מבקש 2 בבהלה, אולם נעצר. בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת, הגיעו שוטרים גם לביתו של מבקש 1, אשר לא שעה לקריאותיהם לפתוח את דלת ביתו במשך כמחצית השעה. בפרק זמן זה, כך נטען, השליך מבקש 1 את נעליו – אשר היו מוכתמות בבוץ ובצואת פרות – אל הרחוב, וכיבס את בגדיו במכונת הכביסה, הכל כדי לסכל את האפשרות לקשור אותו למעשי העבירה.

2.

בגין כל אלה יוחסו למבקשים מספר עבירות: גניבת בקר, היזק לחיה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין, התעללות בחיה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, פירוק חלק מרכב, שחיטת בהמה, בדיקה על ידי רופא וטרינרי לפני השחיטה, מניעת צער בעלי חיים, העברת בשר טרי, הובלת בקר ללא היתר והובלת בעלי חיים ברכב. למבקש 1 יוחסו גם עבירות של השמדת ראיה וניסיון להשמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ואילו למבקש 2 יוחסו גם עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, גניבת רכב וגניבה מרכב.

3.

בהכרעת-דין מפורטת וארוכה, ועל יסוד ראיות נסיבתיות וישירות כאחת, ובהן גרסאות השוטרים שנכחו בביתו של מאזן, הרשיע בית-משפט השלום בנצרת את המבקשים בעבירות שיוחסו להם. בעקבות כך, נגזר דינו של מבקש 1 למאסר ל-36 חודשים, והופעל מאסר על תנאי בן שמונה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, מחציתו באופן חופף ומחציתו במצטבר, כך שהוא עתיד לרצות 40 חודשי מאסר; כמן כן נגזרו לו שנת מאסר מותנה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע, ושמונה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה מסוג עוון, קנס בסך 5,000 ש"ח, הוא חויב בפיצוי בסכום של 15,000 ₪, ולבסוף, נשלל רישיון הנהיגה שלו למשך שנה. למבקש 2 נגזרו 24 חודשי מאסר, תשעה חודשי מאסר על תנאי בעבירות פשע, שישה חודשי מאסר על תנאי בעבירות עוון, הוא חויב לשלם פיצוי בסך 15,000 ש"ח, ורישיון הנהיגה שלו נפסל למשך שנה.

4.

המבקשים הביאו את השגותיהם על פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, והלינו על קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא. לטענתם, שגתה הערכאה הדיונית שעה שקיבלה את גרסת השוטרים שנכחו במקום האירוע, שלקתה בסתירות פנימיות קשות. עוד טענו המבקשים, כי פסק-הדין נסב על ראיות נסיבתיות בלבד, אשר אין בהן כדי לבסס את הרשעתם. נוסף לכך, ביקשו הם להתיר להם לצרף ראיה חדשה בערעור - עדות בכתב של מאזן, שותפם למעשים האמורים, אשר הורשע ודינו נגזר במסגרתו של הסדר טיעון. בית-המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של המבקשים, וסמך את ידו על העובדות והממצאים אשר נקבעו על ידי בית משפט השלום. כמו כן, סרב בית-המשפט להתיר את צירופה של הראיה החדשה, שכן לא נמצא בידי המבקשים טעם ראוי מדוע היא לא הוגשה במועדה.

5.

בבקשה הנוכחית, המכוונת למתן רשות לערעור שני, מלינים המבקשים על כי זיהויו של מבקש 1 על ידי השוטרים במקום האירוע היה שגוי, ולפיכך אין להסתמך עליו; כי לא היה די בראיות הנסיבתיות שנאספו לחובתם; וכי היה על בית-משפט קמא להיעתר לבקשתם ולהתיר להם לצרף ראיות חדשות בערעור.

6.

אין בידי להיעתר לבקשה. טענות המבקשים מתמצות בעניינם הפרטני, ובו בלבד, ואין הן מעלות שאלה עקרונית הדורשת את ליבונה בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר. יתרה מכך, המבקשים משיגים על ממצאים שבעובדה, אשר נקבעו על יסוד הערכות מהימנות על ידי ערכאות קמא, ובאלה אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב, ומקל וחומר ערכאת ערעור שניה (ראו ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20).

נוכח האמור, הבקשה נדחית.