רע"פ 3087/07 יוסף פייס נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש

הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו במסגרת ארבעה אישומים שונים ארבע עבירות שעניינן החזקה וניהול מקום של משחקים אסורים, לפי סעיף 228 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

לפי הנטען בגדר האישום הראשון, המבקש החזיק וניהל מקום למשחקים אסורים ברחוב תובל 28 ברמת-גן (להלן: המקום ). נטען כנגדו, כי פעם אחר פעם, הגיעו שוטרים למקום תפסו ציוד רב והשמידו אותו, אך המבקש שב ורכש מכונות חדשות. וכך, ביום 7.1.2003 נמצא כי המבקש החזיק במקום 18 מכונות מזל אסורות שבהם עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובות הנאה וביום 30.7.2003 נתפסו במקום 30 מכונות מזל אסורות, 2 מחשבים ובהם משחקי מזל אסורים, 16 מסכי טלוויזיה המחוברים לתוכנות הימורים. בגדר האישום השני, נטען כנגד המבקש כי ביום 4.5.2003 החזיק וניהל המבקש במקום 10 מכונות מזל אסורות ומסכי טלוויזיה המחוברים לתוכנות מזל והימורים. בגדר האישום השלישי נטען כנגד המבקש, כי ביום 27.3.2003 החזיק וניהל המבקש במקום 20 מכונות מזל אסורות. בגדר האישום הרביעי, נטען כנגד המבקש כי ביום 12.6.2001 החזיק במקום 8 מכונות מזל אסורות ושולחן רולטה.

ביום 3.4.2005 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא ) את המבקש, על פי הודאתו, בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. ביום 22.11.2005 גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור המבקש עבירה מהעבירות המנויות בסימן יב' לפרק ח' בחוק העונשין להוציא השכרה ומשחק; 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור את העבירות המנויות בסעיף 226 ו-228 סיפא לחוק העונשין; קנס בסך של 20,000 ש"ח; וכן חתימה על התחייבות בסך של 20,000 כי במשך שנתיים לא יעבור המבקש עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. כן קבע בית המשפט כי באם לא ישולם הקנס או לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר המבקש ל-120 יום.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' טימן , ת' שפירא

וש' ברוש ) קיבל את ערעורה של המשיבה, בקובעו כי המבקש ניהל והחזיק את העסק וזאת על פי הודאתו, מכאן שאין לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא, לפיו המבקש שימש כ"איש קש" של "רשת בעלי הון המסוגלת להפעיל אחרים להסתתר מאחוריהם". בכל מקרה, ציין בית המשפט, כי בכל הנוגע לעבירות המתייחסות לפעילות עבריינית המאפיינת בהיררכיה והשתתפות של פעילים מדרגות שונות, מצווה בית המשפט להעניש

את

כל אחת מהחוליות המאפשרות פעילות שכזו, גם אם אינה משכבת השליטה. בית המשפט המחוזי סבר גם שאין להתייחס לנסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי של המבקש כשיקול לקולא בקביעת עונשו. בהתחשב בנכותו של המבקש ובעברו הנקי, החליט בית המשפט המחוזי לגזור על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הבהיר, כי שקל להסתפק בריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, אולם נוכח הצהרתו של הסנגור בערכאה הדיונית, כי המבקש אינו מסוגל לבצע עבודות שירות, הוחלט בסופו של דבר כי המבקש ירצה עונש של מאסר בפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי יש לייחס משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות עובדת היותו נכה ומטופל טיפול פסיכיאטרי, וכן בשל מצבו הכלכלי כיום. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא בהתחשבותו בהצהרת המבקש כי אין הוא מסוגל לבצע עבודות שירות.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן אינה עומדת במבחנים למתן רשות ערעור. לטענתה, פסק הדין של בית המשפט המחוזי התחשב בכל טענותיו של המבקש לרבות הנסיבות לקולא ונסיבותיו האישיות והגיע להחלטה שיש להטיל עליו עונש של מאסר בפועל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית משפט זה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. העבירות אותן ביצע המבקש הינן עברות חמורות, בהן רב הפיתוי לזכות ברווח כספי על חשבון הציבור ואשר אין לנקוט בגינן בגישה מקילה. בית משפט השלום הקל יתר על המידה בעונשו של המבקש והחלטת בית המשפט המחוזי איזנה את העונש במידה מסוימת. יש להדגיש שהרושם הוא, כי מדובר באדם המודע היטב למעשיו הפסולים, אך פעולותיו מודרכות מזלזול רב בחוק וברשויות החוק. זו הסיבה כנראה, שלמרות הפשיטות הרבות של המשטרה על מקום העסק שלו, הוא שב להפעילו בעזות מצח.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזה. על המבקש להתייצב ביום 2.9.07 לא יאוחר משעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.