רע"פ 3091/07 חיים(יוסף) ביטון נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 2467/04) על-פי הודאתו בעבירות של שימוש והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, החזקת כלי עישון, וכן בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן. נסיבות ביצוע העבירות שבהן הורשע תוארו בכתב-האישום לפיו עישן המבקש ביום 19.1.03 ביחד עם אדם נוסף סם מסוכן מסוג קאנבוס וכן החזיק בכמות של 2.99 גרם

נטו של אותו סם לצריכה עצמית בדירתו וביום 14.10.03 מכר לשוטר סמוי שבע טבליות סם מסוכן מסוג MDMA בכניסה לרחוב אידלסון בתל-אביב, תמורת 200 ש"ח. באותו היום ובאותו המקום הוסיף המבקש ומכר לשוטר הסמוי 20 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA תמורת 560 ש"ח.

2.

בעקבות הרשעתו בעבירות שיוחסו לו, הפעיל בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' דיסקין ) מאסר מותנה בן חודשיים שהושת על המבקש בתיק אחר וכן גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל שירוצו בחופף לעונש המותנה שהופעל. עוד גזר בית-משפט השלום על המבקש 24 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג עוון; וכן קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. בגזר-דינו, שניתן ביום 8.12.05 הדגיש בית-משפט השלום את חומרת העבירות אותן ביצע המבקש ואת הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעבירות סמים. יחד עם זאת, התחשב בית-המשפט בשיקולי השיקום, בזמן שחלף מאז ביצוע המעשים וכן בכך שהמבקש הודה במעשיו.

3.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על חומרת הענוש שנגזר לו. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' צ'רניאק וד"ר ק' ורדי ) כי העונש שגזר בית-משפט השלום על המבקש אינו חורג ממסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים. כמו-כן, ציין בית-המשפט המחוזי כי נוכח עברו הפלילי של המבקש ונוכח חומרת העבירות שיוחסו לו נוטה העונש לקולא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי טעה בית-משפט קמא בכך שלא נתן משקל מתאים לשיקולי השיקום והוא מציין כי מאז ביצוע העבירות דנן הוא נגמל מהשימוש בסמים ומנהל אורח חיים נורמטיבי.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי אין מקום להתיר ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. עוד נפסק לא אחת, כי טענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות כשלעצמן עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא אם כן קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

עניינו של המבקש אינו בא בגדר איזה מן החריגים המפורטים לעיל. הבקשה נוגעת לנסיבותיו הפרטניות של המבקש והעונש שהושת עליו לא זו בלבד שאינו סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה אלא שהוא נוטה בבירור לקולא, כפי שציין בצדק בית-המשפט המחוזי.

אשר על-כן, הבקשה נדחית.