פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"פ
3103/14
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערער:
עזיז יחיא
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית ת"א ע"י שם טוב קלוו
2. מדינת ישראל
הוגש הליך
החלטה
התיק הועבר לעיוני לפי החלטת כבוד השופט ג'ובראן, לצורך בחינת שאלת סיווג ההליך. זאת לאחר שהמדינה, בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, טענה כי ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור – ולא ערעור בזכות; והמבקש הגיש תשובה וטען כי עומדת לו זכות ערעור.
לאחר עיון בתיק באתי לכלל מסקנה כי הסיווג הנכון הוא של בקשת רשות ערעור. אסביר: ההליך הערעורי נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי – שהוכתרה "פסק-דין" – בעפ"א 26715-04-14. עיון בהחלטה מלמד על העובדות הבאות: ביום 23.1.2014 הורשע המבקש על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בעבירות לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. על פסק-הדין לא הוגש ערעור. בשלב מסוים פנה המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה, זאת כדי לאפשר לו להשלים את תהליך רישוי העסק. הבקשה נדחתה. המבקש הגיש ערעור על ההחלטה ובד-בבד ביקש לעכב את צו הסגירה עד לדיון בערעור. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה לסעד הזמני – שתכליתה זהה לתכליתו של הערעור (עיכוב ביצוע צו הסגירה) – כבערעור. בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש, וחתם את החלטתו במילים: " אני דוחה את הבקשה ולמעשה דוחה את הערעור ".
לאור האמור, משבית המשפט המחוזי למעשה דחה בהחלטתו את ערעורו של המבקש, הרי שעסקינן בהליך ב"גלגול שלישי", שהערעור עליו טעון רשות. למען הסר ספק יובהר כי אין בידי לקבל את עמדתו של המבקש כי הכותרת "פסק-דין", שניתנה להחלטת בית המשפט המחוזי, היא בבחינת "טעות סופר", וכי בית המשפט לא דן ב"טענות הערעור, אלא רק סוגיית עיכוב הצו"; כאמור, בית המשפט הבהיר בהחלטתו, באופן מפורש, כי הוא דוחה את ערעורו של המבקש (ולא רק את הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור).
סיכומם של דברים, אין עומדת למבקש זכות ערעור. בנסיבות העניין אני מורה כי ההליך יוסב מערעור בזכות ל בקשת רשות ערעור , והתיק יועבר לשופט להמשך טיפול. המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי-זו בתיק השופט.
ניתנה היום, ח' באייר תשע"ד (8.5.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם