רע"פ 3109/06 ראובן שדה נ. מדינת ישראל

המבקש, ראובן שדה, המכהן כסגן-ראש עיריית צפת, הורשע בשנת 2005 בבית-משפט השלום בקרית-שמונה, בשני מקרים של נסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי האמור בכתב-אישום מתוקן שבעובדותיו הודה בגדרו של הסדר שגובש עמו, הגיש המבקש בשנת 1996, עוד בטרם החל למלא את תפקידו הציבורי, מסמך מזויף למחלקת התכנון בעיריה, ממנו השתמעה הסכמה, שלא הייתה ולא נבראה, מצד שכנו לביצוען של עבודות בניה משותפות. בהמשך, מסר המבקש לבית-משפט תצהיר כוזב מטעמו, ובו שב והצהיר על קיומה של הסכמה כאמור.

בשלב הטיעונים לעונש הונח בפני בית-משפט השלום גליון הרישום הפלילי, ממנו עלה כי לחובת המבקש עבר פלילי מכביד במיוחד, הכולל עבירות של פריצה לבתי עסק, גניבה, תקיפה, זיוף ובניה ללא היתר. מתסקיר שהגיש שירות המבחן עלה, כי המבקש התקשה ליטול אחריות למעשיו אלה, כמו גם לעבירות נושא כתב-האישום בפרשה הנוכחית. מנגד, נתן בית-משפט השלום את דעתו לפרק הזמן הממושך שחלף מאז ביצוען של העבירות, ולחששו של המבקש כי נוכח הרשעתו לא יוכל להתמיד בפעילותו הפוליטית ובתרומתו לקהילה. לסופה של בחינה, גזר בית-משפט השלום למבקש ששה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח.

ערעור, שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן-הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב וא' הלמן), וכוון כנגד ההרשעה, נדחה, לאחר שלא נמצאה עילה להתערבות בהכרעתה של הערכאה הדיונית. יש להעיר, כי תסקיר מטעם שירות המבחן, שהוגש לבית-המשפט המחוזי, לא גילה תמונה שונה באורח משמעותי מזו שעמדה לנגד עיניו של בית-משפט השלום, באשר למידת הפנמתו של המבקש את אחריותו למעשים שבביצועם הורשע.

הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי יותר לו לערער בשנית על פסק-הדין בענינו, מייסדת עצמה בעיקר על שגיאה, אשר נדמה כי נפלה בפסק-דינה של ערכאת הערעור. בית-המשפט המחוזי טעה כפי הנראה לסבור, כי העבירות שיוחסו למבקש בוצעו בשעה שכבר כיהן בעיריה, ולא היא. עוד טוען המבקש בעתירתו, כי לא היה מקום לייחס חשיבות כה רבה לעברו הפלילי, שכן מרבית העבירות בוצעו לפני שנים רבות ומאז עלה הוא על דרך הישר, והוא תורם תרומה נכבדה לציבור בעירו.

דין הבקשה להידחות על הסף. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערעור שני לא תינתן על דרך הכלל, אלא מקום בו קם צורך בבירורה של סוגיה משפטית, החורגת מעניינו של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה

בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה שבפני אינה מגלה שאלה כזו, נהפוך הוא, המבקש מציין במלים מפורשות כי בקשתו "נסבה על ממצאים של עובדה" (עמ' 1 לבקשה).

מעבר לדרוש אעיר, כי איני רואה להפריז בחשיבותה של השגגה שיצאה מלפני ערכאת הערעור. ראשית, הערכאה הדיונית לא לקתה בטעות דומה, ובכל זאת הרשיעה את המבקש בדין. שנית, היותו של אדם בעל תפקיד ציבורי, אשר מטבע הדברים הופכו למי שעיני הכלל נשואות אליו ואל ההכרעה בענינו, היא נסיבה שבית המשפט היה מצווה לתת עליה את דעתו, גם אם העבירות המיוחסות לו בוצעו בטרם החל למלא את תפקידו זה.

מטעמים אלה, אני דוחה את הבקשה.