רע"פ 3123/07 מוחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום (ת"פ 2856/04) המייחס לו עבירה של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(1) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ), עבירה של איום, לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 333 בצירוף 29(ב) לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען כי ביום 9.3.2004 הסיג המבקש ביחד עם אחרים את גבול ביתו של פאוזי מחאג'נה (להלן: פאוזי ) בשכונת אבן-סינא באום אלפחם (להלן: הבית ), מבלי לקבל היתר ובמטרה לעבור עבירה. בנסיבות אלה איים המבקש על פאוזי, כי ירצח את ילדיו וזאת על-מנת להפחידו. כמו כן, תקף המבקש ביחד עם חבריו את בנו של פאוזי, מוחמד, תוך שהוא מכה אותו במכת אגרוף ומפילו לרצפה. כתוצאה מהמכות נגרמו חבלות חמורות למוחמד ולאשתו של המתלונן, שהוכתה אף היא, על-ידי שותפיו של המבקש.

ביום 19.3.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט א' קפלן ) את המבקש, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. ביום 16.7.2006 גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל של 9 חודשים וכן מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות של אלימות פיזית. בית המשפט ציין, כי התחשב במתן העונש בכך שבשונה משותפיו של המבקש, שהם חסרי עבר פלילי, המבקש הורשע פעמים אחדות בגין עבירות שונות הכוללות עבירות של אלימות, רכוש ונשק, ובכך שנטל חלק עיקרי בביצוע העבירה .

על פסק-דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים: ש'

ברלינר

– סג"נ , י' גריל

– סג"נ,

ב' בר-זיו ) קיבל את עיקר טענתו של המבקש, ולפיה אין לייחס לו חלק עיקרי בתקיפה בבית פאוזי, הגם שציין כי לחובתו של המבקש נזקף עברו הפלילי המכביד. אי לכך הוחלט לקבל את הערעור באופן שתקופת המאסר שהוטלה על המבקש תופחת ל-5 חודשים ועניינו של המבקש ישלח לממונה על עבודות השירות, לשם קבלת חוות דעת לצורך בדיקת התאמתו של המבקש לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות.

ביום 15.3.07, לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אשר המליצה שלא לאפשר למבקש לרצות את עונשו בעבודות שירות, החליט בית המשפט המחוזי, כי המבקש ירצה את עונשו מאחורי סורג ובריח. בפסק-דינו ציין בית המשפט כי מדובר באדם שריצה שתי תקופות מאסר, כאשר את העבירה הנוכחית ריצה זמן קצר לאחר שחרורו ובמסגרת תקופת השחרור על-תנאי. כן ציין כי המבקש טען בפני הממונה על עבודות השרות כי הוא איננו עובד, אלא מידי פעם, וכי הוא עסוק בטיפול בבתו החולה.

מכאן בקשת הרשות שבפניי, בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי, משדחה את בקשתו לשלוח את המבקש לקבלת חוות דעת נוספת אצל הממונה על עבודות השירות. לטענתו, בנסיבות הענין ולאור הסולחה שנעשתה בין הצדדים ניתן להקל בעונשו של המבקש. עוד נטען, כי העונש אשר הוטל על-ידי בית המשפט קמא הינו חמור וחורג ממדיניות הענישה במקרים דומים.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה את יתדותיה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבותיו הספציפיות של המבקש. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה) (1982)). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). לאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

אף לגופו של ענין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש לא העלה בבקשתו נסיבות שלא הובאו בפני בית המשפט קמא, או שלא נשקלו על ידו. באשר לטענות הנוגעות לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, הרי שבית המשפט המחוזי דחה באופן ענייני ומנומק את בקשת המבקש לשלוח אותו פעם נוספת לקבלת חוות דעתו של "הממונה", ואינני רואה כל מקום להתערב בשיקול דעתו בענין זה.

אשר-על-כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על המבקש להתייצב ביום 15.8.07, לא יאוחד משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.