פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3140/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ישראל מוסא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.3.07 בע"פ 7058/06 שניתן על ידי כבוד סגן
הנשיא נ' הנדל והשופטים: י' אלון ו-א' ואגו
בשם המבקש:
עו"ד ארז שלו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקרית-גת (ת"פ 507/04) בגין עבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); ועבירה של הלנה שלא כדין, לפי סעיף 12א(א) לחוק הכניסה לישראל.
לפי הנטען בכתב האישום, בין התאריכים 18.6.03
- 25.6.03 המבקש העסיק ארבעה תושבי חברון, אשר שהו בארץ שלא כחוק בעבודת קטיף, והלינם במושב זרחיה
מבלי שהיה בידם אישור שהייה המתיר להם לשהות בארץ.
ביום 2.9.04 הרשיע בית-משפט השלום בקרית-גת (כבוד השופטת ט' חיימוביץ) את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
ביום 18.1.06 גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש של 95 ימי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה בה הורשע בתיק זה וכן חתימה על התחייבות כספית בסך של 1,500 ש"ח לפיה לא יעבור כל עבירה כמפורט בכתב האישום תוך שנתיים.
בטרם מתן גזר-הדין הוגשו לבית המשפט שני תסקירים מטעם שרות המבחן אודות המבקש ובהן נאמר, כי המבקש נטל על עצמו אחריות מלאה על ביצוע העבירה, אך נראה כי הוא תופס את בחירתו לבצעה כבלתי נמנעת. לדבריו, בעת ביצוע העבירה, הוא נותר ללא עובדים והיה מוכרח להעסיק עובדים למטרת קטיף. בחוות הדעת הובע חשש, כי המבקש יבצע עבירה מסוג זה גם בעתיד. יחד עם זאת, לאור המצב הכלכלי בו נתונים המבקש ובני משפחתו, הומלץ כי הוא ירצה עונש של מאסר במסגרת עבודות שירות.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא נ' הנדל והשופטים י' אלון וא' ואגו) דחה את ערעורו של המבקש בקובעו, כי התמונה המתקבלת ממצבו של המבקש מצדיקה את גישתו של בית-משפט קמא ולפיה ראוי להטיל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן רשות ערעור. בראש ובראשונה מדובר בשוהים בלתי חוקיים אותם מכיר ומעסיק המבקש מזה כ-15 שנים. היכרות כה ארוכה, מרחיקה את החשש כי העסקתם תפגע בביטחון הציבור. כן נטען כי המבקש הינו אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי ואין לטעון, כי מדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד. עוד טען בא-כוח המבקש, כי מדובר באדם המתפרנס מחקלאות ובאם לא היה מבצע את הקטיף בזמן, אזי היה יורד כל עמלו לטמיון.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה קובעת כי בקשה להקלה בעונש אינה עילה למתן רשות ערעור. גם לגופו של עניין תטען המשיבה כי מדובר בעונש סביר בהתייחס לנסיבות העבירה. שהרי, המבקש ביצע את עבירותיו על רקע כלכלי, כאשר לחובתו נזקפות שתי עבירות פליליות בשל מעשים דומים שעשה בעבר.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו. חרף ניסיונותיו של המבקש להצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, לא מצאתי בטענותיו כל עילה שכזו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.
הערכאות קמא נתנו דעתן למכלול הנסיבות של המקרה: לקביעה העובדתית כי המבקש העסיק שוהים בלתי חוקיים. הערכת שירות המבחן כי קיים חשש-מה להישנות עבירה מסוג זה אף בעתיד מחד, ולנסיבותיו האישיות של המבקש כמו גם לנסיבות ביצוע העבירה, מאידך. בכל מקרה, יש לזכור, כי גם בימינו אנו, העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות הטומנות בחובן סכנה רבה לשלום הציבור ולביטחונו. משכך, איני מוצא כל מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 10.4.07 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר - מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 5.8.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ח בתמוז
התשס"ז (4.7.07).
ש ו פ ט