רע"פ 3162/97 דהן משה נ. מדינת ישראל

1.בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל שהוטל על המבקש, עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וד"ר א' גרוניס), שדחה את ערעורו על חומרת העונש שנגזר עליו.

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום ברחובות (כב' השופט ה' פיינשטיין), בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות (עבירה לפי סעיף 413ג' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז1977-, להלן: "החוק"), התפרצות (עבירה לפי סעיף 407 (א) לחוק) וגרם נזק במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק). זאת, עקב מעורבותו, יחד עם אחרים, בשימוש ברכב שניטל מבעליו כאיל נגח לשם פריצה לבית כל-בו, על-ידי ריסוק חלונות הראווה של בית הכל-בו. בית משפט השלום גזר על המבקש שנת מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. ערעורו על חומרת עונשו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.כאמור לעיל, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת בקשה זו מתבקש גם עיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש, ואשר המבקש אמור להתחיל בריצויו ביום 1.6.97. המבקש טוען, כי העונש שנגזר עליו הוא חמור ביחס לעונש שהוטל על שותפיו. עוד טוען המבקש, כי בהתחשב בתקופת המאסר הקצרה יחסית שהוטלה עליו, עלולה דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לרוקן את בקשת רשות הערעור מתוכנה, שכן הוא עלול לסיים את ריצוי מאסרו בטרם יתברר עניינו בבית משפט זה.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הבקשה להידחות. על-פני הדברים, סיכויי המבקש להצליח בבקשת רשות הערעור אינם מרובים. ההלכה המקובלת בבית משפט זה היא, כי רשות ערעור שני בבית משפט זה תינתן כאשר בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ). באשר לבקשות ערעור שני שכל עניינן הוא בחומרת העונש שנגזר על המבקש, נקבע לא פעם, כי רשות ערעור תינתן בבקשות מסוג זה רק בנסיבות חריגות (וראה: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). בנסיבות אלה לא מצאתי טעם להמשיך ולעכב את ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש עוד ב - 20.11.96. אם תינתן רשות ערעור כמבוקש, ייקבע הדיון בערעור בהתחשב בתקופת מאסרו של המבקש.

הבקשה נדחית.