רע"פ 3168/03 שרון שמואל יפרח נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בכרמיאל (כבוד השופט ז' סאלח), על-פי הודאתו, בעבירות של התפרצות, גניבה, איומים והעלבת עובד ציבור ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 24 חודשים, אשר נגזר עליו בתיק קודם (ת.פ. 1045/98). כמן-כן, גזר בית-המשפט על המבקש עונש מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, ביחס לעבירות בהן הורשע. בגזר-הדין הדגיש בית-המשפט את עברו המכביד של המבקש, הכולל 16 עבירות, וביניהן עבירות דומות לעבירות בהן הורשע. עוד ציין בית-המשפט כי המבקש ביצע את העבירות הנדונות כשנה בלבד לאחר שהשתחרר ממאסר, ובעת שעונש מאסר מותנה לתקופה של 24 חודשים תלוי ועומד נגדו. בית-המשפט הוסיף וציין כי על-פי תסקיר שירות המבחן שהוגש, אובחן המבקש כחולה קלפטומניה אך לא ניתנה כל המלצה טיפולית לגביו. בשל כל הטעמים הללו סבר בית-המשפט כי יש להטיל על המבקש עונש מאסר מרתיע, וגזר עליו את העונשים המפורטים לעיל. יחד עם זאת, המליץ בית-המשפט בפני שירות בתי-הסוהר למצוא למבקש מסגרת שיקומית לטיפול במחלתו.

2.המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה על חומרת העונש וטען כי לא ניתנה לו הזדמנות לשקם את חייו. עוד טען כי בניגוד להוראתו של בית-משפט השלום, אין הוא זוכה לטיפול כלשהו במסגרת הכלא. המבקש הוסיף וטען כי עונשו חמור עד מאד וכי לא הייתה הצדקה להפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. מנגד, טענה המשיבה, כי חומרת העבירות בגינן הורשע המבקש, עברו הפלילי והיעדרה של המלצה טיפולית מטעם שירות המבחן בעניינו, חייבו את הפעלת עונש המאסר המותנה במקרה דנן.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ח' פיזם, א' רזי וש' שטמר) קיבל את טענות המשיבה ודחה את הערעור, בסוברו כי העונש שהוטל על המבקש מאזן נכונה בין בעיותיו המיוחדות לבין האינטרס הציבורי ואף נוטה לקולא, ועל כן אינו מצדיק התערבות.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני עותר המבקש לשחררו ממאסר על-מנת שיוכל לקבל טיפול במחלתו מידי אנשי מקצוע, בציינו כי שירות בתי-הסוהר אינו מטפל במחלה מסוג זה. המבקש חזר על הטענה כי בית-משפט השלום החמיר בעונשו בהפעילו את עונש המאסר המותנה מת.פ 1045/98 וכי אין בכך כדי לשרת את אינטרס הציבור כל עוד עניין המחלה לא בא על פתרונו.

כלל הוא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי", למעט במקרים יוצאי-דופן ובמקרה דנן, לא מצאתי מקום לסטות מן הכלל. המבקש הנו עבריין מועד, אשר על אף גילו הצעיר, כבר ריצה מספר עונשי מאסר. שירות המבחן, כאמור, לא גיבש להמלצה כלשהי לטיפול במחלת הקלפטומניה ממנה סובל המבקש ובנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדתו של בית-המשפט המחוזי כי עונשו של המבקש אינו חמור ואין להתערב בו.

הבקשה נדחית, בלא שראיתי צורך לבקש את תגובת המשיבה לבקשה.