רע"פ 3186/05 מיכאל צביון נ. מדינת ישראל

1.המבקש עמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בבאר שבע בגין עבירות של גרימת חבלות של ממש, גרימת נזק לרכוש ופגיעה בגוף, נהיגה בחוסר זהירות ואי שמירת מרחק. על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.9.00, בעת שנהג מירוחם לכיוון דימונה, פגע המבקש ברכב שנסע לפניו וכתוצאה מכך נחבל המבקש עצמו וכן נחבלו נהג הרכב שבו פגע ושתי נוסעות שהיו עימו. אחת הנוסעות, קטינה כבת חמש וחצי, נותרה מחוסרת הכרה במשך שישה ימים בעקבות הפגיעה ונזקקה לטיפול שיקומי. תחילה כפר המבקש בעובדות כתב האישום אך בישיבת ההוכחות, ממנה נעדר, הודיע סנגורו כי מרשו חוזר בו מכפירתו ובית-המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' גליקליס) הרשיע את המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו. במועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש התייצבה עו"ד ליבר מטעם המבקש, וציינה כי המבקש נמצא בחו"ל ועל כן לא התייצב, אך עתרה לקיום הדיון בהיעדרו ובית-המשפט נעתר לבקשה וגזר למבקש חמישה עשר חודשי פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה וחמישה חודשי פסילה על תנאי. כן הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך 2,000 ₪. בגזר-הדין ציין בית-המשפט את תוצאותיה הקשות של התאונה, וכן את עברו של המבקש בעבירות תעבורה הכולל חמישים ושש הרשעות, מתוכן חמש בתקופה שלאחר אירוע התאונה נשוא ההליך שבנדון.

2.המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי וטען כי לא היה מקום לגזור את דינו בהעדרו. עוד טען המבקש כי בית-המשפט לתעבורה החמיר בעונשו יתר על המידה ולא התחשב בכך שפרנסתו כמנהל שיווק תלויה בהחזקת רישיון נהיגה. המבקש הוסיף וטען כי מרבית עבירות התעבורה בהן הורשע הן "עבירות טכניות", כלשונו, וכי הרשעתו האחרונה היא משנת 2003 ובשנתיים האחרונות הוא נוהג כחוק. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) דחה את הערעור בציינו כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור בנסיבות העניין. כמו כן, דחה בית-המשפט את הטענה כי נפל פגם בהליך בשל כך שגזר-הדין ניתן בהיעדר המבקש, בציינו כי גזר-הדין ניתן בהיעדר המבקש לאחר שזה הוזמן כדין ולאחר שבאת-כוחו הודיעה במהלך הדיון כי מרשה נמצא בחו"ל וביקשה לקיים את הדיון בהיעדרו.

3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה חוזר המבקש על הטענה כי שגה בית-המשפט בכך שגזר את דינו בהעדרו ובלא שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.

4.דין הבקשה להידחות.

סעיף 130(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ) קובע כי:

נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב, מותר לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת דיון, ובית המשפט הזהירו במהלך המשפט שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא התייצב, או אם הזמנה בכתב הומצאה לו, שלא באמצעות סניגורו, וכן לסניגורו, אם יש לו סניגור, וצויינה בה האזהרה האמורה.

הוראת סעיף 130(ד) מסייגת זאת וקובעת כי:

בית המשפט לא ידון נאשם ולא יגזור את דינו שלא בפניו אם שוכנע, כי נבצר מן הנאשם להתייצב מסיבה מוצדקת או אם הוא סבור כי ייגרם לו בכך עיוות דין.

במקרה שלפנינו זומן המבקש כדין באמצעות סנגורו לישיבה שנועדה לשמיעת טיעונים לעונש, אך בחר שלא להתייצב משום שהותו בחו"ל באותה עת. תחתיו התייצבה באת-כוחו ולא זו בלבד שלא ביקשה לדחות את הדיון בשל העדרו אלא שעל פי עתירתה המפורשת התקיים הדיון במועד שנקבע, בהעדר המבקש. בנסיבות אלה, אין כל בסיס לטענה שהעלה המבקש לפיה לא היה מקום לקיים את הדיון בהעדרו, בשל איזה מן הטעמים המפורטים בסעיף 130(ד) לחוק סדר הדין הפלילי.

הבקשה נדחית.