רע"פ 3197/03 נאדר ג'ית נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים), בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. את העבירה ביצע המבקש מספר ימים לאחר שהפקיד בבית המשפט את רישיון הנהיגה שלו, בעקבות פסילה שנגזרה עליו בתיק קודם. בית- המשפט גזר על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 7 ימים, פסילת רישיון בפועל למשך 45 ימים, מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים, וכן קנס בסך 500 ₪.

2.המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, וטען, כי בית המשפט לתעבורה לא העניק את המשקל הראוי לנסיבות המקלות של האירוע נשוא כתב האישום. באותו אירוע, נאלץ המבקש, לטענתו, להסיע את חברו, ששוחרר ממעצר, תוך שהוא נוהג, בלית ברירה, בזמן פסילה. המבקש מציין, כי גזר-הדין במסגרתו נקבע עונש הפסילה, ניתן בהיעדר המבקש, ודבר הפסילה לא נודע לו אלא בחלוף למעלה מחודשיים. עוד טען המבקש, כי בית-המשפט לא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות, ובייחוד לכך שהמבקש הינו נהג מונית במקצועו, וזקוק לרישיונו הן לפרנסתו והן לצורך טיפול בהוריו.

בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' צור) דחה את הערעור, בקובעו כי נסיבות המקרה אינן נסיבות של כורח, וכי לנוכח עברו המכביד של המבקש בעבירות תעבורה , אין מקום להתערב בעונש שקבע בית המשפט קמא.

3.כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מופנית בקשת רשות ערעור זו, בה חוזר המבקש על טענותיו, התומכות , לדעתו, בהקלה בעונשו.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור.

על-פי ההלכה הנוהגת בבית משפט זה, אין עילה לדיון בבקשת רשות ערעור, אשר נסובה על חומרת העונש בלבד ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו של המקרה (ראו: 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

במקרה שלפנינו, טענות המבקש הובאו בפני ערכאת הערעור, נשקלו ונדחו, ואין בהן כדי להצדיק דיון נוסף, ב"גלגול שלישי". מעבר לדרוש יצויין, כי העונש שהוטל על המבקש, אשר זו לו עבירת התעבורה השלושים וחמש במספר במשך תקופה של שמונה שנים, אינו חמור במידה המצדיקה התערבות.

דין הבקשה למתן רשות ערעור - להידחות .

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במגרש הרוסים בירושלים ביום 8.6.03 עד השעה 10:00.