רע"פ 3199/08ולדיסלב דזאנחוטלי נ. מדינת ישראל

1.

לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הוגשו שני כתבי אישום המייחסים למבקש מעורבות בתאונות דרכים אשר נגרמו שעה שהיה שיכור. בעקבות כך הורשע בעבירות לפי סעיפים 62(2), 10(א), 62(3), ביחד עם סעיפים 38(1), 39(א) ו-64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970. לבקשת המבקש אוחד הדיון בתיקים, והוא הורשע על-פי הודאתו. בהמשך, נגזרו למבקש חמישה חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים מיום שחרורו מן הכלא.

2.

בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי וכוון כנגד גזר-הדין, טען המבקש כי בית-המשפט לתעבורה החמיר עמו יתר על המידה. לטענתו, לא ניתן משקל הולם לעובדה כי הודה בכל המיוחס לו, ושהנו אדם נורמטיבי ושומר חוק אשר הפנים את הטעות שעשה וקיבל עליה אחריות מלאה. בדחותו את הערעור הדגיש בית-המשפט המחוזי, כי מדובר בשני מקרים שונים שהתרחשו בהפרש של חודש, ובהם נהג המערער, שאינו מורשה לנהיגה, ברכב מנועי כאשר רמת האלכוהול בדמו עולה במידה ניכרת על השיעור המותר. בנסיבות אלו לא נמצאה עילה להקלה בעונש.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענה אשר שימשה אותו בערכאה קמא, לאמור, טעה בית-המשפט בכך שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי זו הפעם הראשונה בה הורשע בפלילים. בא-כוחו מוסיף וטוען, כי אין להשית מאסר בפועל על מרשו, הואיל ו"אין עונשין בטרם מזהירים".

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)) ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אדרבא, מדובר במי שחטא וחזר וחטא בנהיגה בשכרות, ועל כן אין בעונש שהושת עליו דבר המחייב ליבון בפני ערכאה שלישית.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.