פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3204/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עלי חג'אג'
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 18.3.08 בע"פ 4127-01-08 שניתן על-ידי כבוד השופט
מ' פינקלשטיין
בשם המבקש:
עו"ד ג' זילברשטיין
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקוה (פ 1108/04) בגין עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; ועבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.
על פי המתואר בכתב האישום, בדצמבר 2003 בשעת ערב היה בנו של המבקש, המתלונן בתיק פ 1108/04 (להלן: הקטין ) ביחד עם חברו (להלן: החבר ) ברחוב בפתח תקווה. למקום הגיע בנו השני של המבקש, הוא הנאשם השני בתיק פ 1108/04 (להלן: הנאשם השני ), ברכב המשפחתי (להלן: הרכב ),כאשר הוא מלווה בשלושה אחרים. הם יצאו מהרכב והנאשם השני הכה את הקטין ובעט בו, כאשר האחרים הכו את החבר. לאחר מכן הוכנסו הקטין והחבר למושב האחורי של הרכב, תוך שהחבר הוכה אף בזמן הנסיעה. לאחר מכן לקחו הנאשם השני והאחרים את הקטין והחבר למטע זיתים סמוך לכפר קאסם, שם הכו אותם בין היתר בעזרת מקל עץ ומוט ברזל. בהמשך למתואר לעיל, נלקחו הקטין והחבר לביתו של המבקש. בשלב זה הכו המבקש והנאשם השני בחוזקה את הקטין וחברו בכל חלקי גופם וכתוצאה מכך נגרמו להם חבלות בכל חלקי גופם. לאחר מכן הביא הנאשם השני שרשרת ברזל עבה באורך 2.5 מטר והוא והמבקש כבלו את הקטין ברגליו באמצעות מנעולים ושרשרת הברזל, שבצידה השני הייתה מחוברת לסורג החלון באחד מחדרי ביתו של המבקש. הקטין נותר כבול משך 3 ימים, כאשר המבקש הוא זה שהחזיק את המפתחות למנעולים. עוד צוין כי במהלך שלושת הימים המשיך הנאשם השני להכות את הקטין כשהוא כבול.
ביום 27.6.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. ביום 24.1.2008, לאחר שמיעת הטיעונים לעניין העונש מפי הצדדים, גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל למשך 24 חודשים וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 4127-01-08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין , א' יעקוב ו- א' סטולר ) דחה בפסק דינו מיום 18.3.2008 את ערעור המבקש בקובעו כי מ דובר במסכת קשה של אלימות אכזרית, במיוחד נוכח אופי היחסים בין המבקש למתלונן (אב ובנו). משכך, לא מצא בית המשפט לנכון להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עותר המבקש להקלה בעונש שהוטל עליו, זאת, בין השאר, לאור נסיבותיו האישיות לרבות גילו ומחלתו וכן לאור תסקיר שרות המבחן שהמליץ להשית עליו עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מדובר בעבירות חמורות אותן ביצע המבקש. בקשתו נשקלה על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים.
ראוי לציין כי לעניין קבלת המלצתו של תסקיר המבחן, קבע בית-משפט זה, כי:
"מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן, ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. השופט, הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן. אך בכך לא סגי
(ראו גם ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל (טרם פורסם, 8.5.2006)). ודוק; ההחלטה בדבר הענישה היא תחת סמכותו הבלעדית של בית המשפט. במקרה דנא, בית המשפט התייחס לאמור בתסקירי שירות המבחן, אך בסופו של יום, ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים, הגיע למסקנה, כי יש להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל." (רע"פ 624/80 שאדי פריג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.2007)). ב
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ג בניסן התשס"ח (28.4.2008).
ש ו פ ט