רע"פ 3217/12 אהרון שפורקר נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' אלון והשופטים י' צלקובניק ו- א' חזק ) ב-ע"פ 42957-02-12 מיום 4.4.2012, אשר דחה את ערעורו השני של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום מיום 7.7.2011 (להלן: הערעור השני ). על אותה ההחלטה ממש הגיש המבקש ערעור קודם וזהה בתוכנו (ע"פ 19026-10-11, להלן: הערעור הראשון ), אשר נמחק בהודעת בא כוח המבקש במסגרת הדיון בערעור הראשון ביום 4.1.2012. בדיון בערעור השני, לא הודיע בא כוח המבקש לבית המשפט המחוזי על דבר קיומו של הערעור הראשון. ביני לביני אף הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום לביטול ההחלטה מיום 7.7.2011, אשר גם בה לא הודיע בא כוחו לבית המשפט על דבר קיומו של הערעור הראשון שנמחק.

במסגרת הדיון בערעור השני ביקש בית המשפט המחוזי את התייחסותו של בא כוח המבקש (עו"ד שרייבר) לשאלה מדוע לא יוטלו עליו הוצאות אישיות בגין התנהלותו כמתואר לעיל. לכך השיב בא כוח המבקש כי הודעתו על מחיקת הערעור הראשון (מיום 4.1.2012) נבעה מכך שהערעור הראשון הוגש על ידי המערער עצמו, ואילו עורך הדין סבר שהערעור נוסח שלא כהלכה, ויש למצות את ההליכים ולהגיש את הערעור מחדש. לא מן המותר לציין כי כאשר נמחק הערעור לא הודיע בא כוח המבקש על כוונתו להגישו מחדש. בית המשפט המחוזי קבע כי שני הערעורים שהוגשו היו זהים בתוכנם, וכי "בהתנהלות האמורה [של בא כוח המבקש – מ"נ] יש גם חשש לניסיון למנוע עובדות אלמנטאריות מבית המשפט שמצפים היינו מעורך דין שהוא קצין בית המשפט יטרח להודיעם". על כן דחה בית המשפט את הערעור השני, וחייב את בא כוח המבקש בהוצאות אישיות לאוצר המדינה בסך 2,000 ₪.

2.

בבקשתו בפניי טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלה המשפטית שהונחה בפניו בערעור, והתמקד בשאלות שעניינן סדרי הדין והאופן בו הוגשו הערעורים. אינני רואה להידרש לבקשת רשות הערעור שלפניי לפרטיה. עניינה של הבקשה בהחלטה חלוטה . לניסיונותיו של המבקש להשיג על החלטת בית משפט השלום בהליכים שונים ומשונים, תוך התעלמות מסדרי הדין, אין מקום.

הבקשה נדחית.