רע"פ 325/22 ניקולדזה סוליקו נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט העמית י' צלקובניק ) ב-עפ"ת 34558-11-21 מיום 31.12.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (השופטת ש'

שפר ) ב-תת"ע 8076-04-19 מיום 21.10.2021.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח משולב] (להלן: פקודת התעבורה ). כמתואר בעובדות כתב האישום, נהג המבקש ברכב פרטי כאשר אין בידו רישיון נהיגה תקף ביום 19.2.2019 בשעה 18:51.

3.

בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על הרשעותיו הקודמות והרבות של המבקש – 42 במספר , כאשר 15 האחרונות מתוכן נעברו לאחר פקיעת רישיונו. בתוך כך, נשקלו הרשעתו בעבירה דומה בשנת 2016, בגינה הוטל עליו בין היתר עונש של פסילת רישיון על תנאי למשך 3 חודשים, אשר בר הפעלה בתיק דנן; וכן הרשעתו מחודש מרץ 2021 בעבירה זהה, בגינה נידון לעונש פסילה בפועל למשך 45 ימים ורכיבי ענישה נוספים.

עוד ניתן ביטוי לערך המוגן בעבירה זו – שלום הציבור; לחלוף הזמן הרב מאז פקיעת רישיונו בשנת 2007; להודאתו של המבקש ונטילת אחריותו; וכן לעובדה כי המבקש חידש את רישיון הנהיגה ו"הסיר את המחדל", דבר אשר לפי קביעת בית המשפט הביא לאי-הטלת תקופת פסילה ארוכה כפי שהיה ראוי ליתן, אלמלא חידש רישיונו.

אשר על כן, נגזרו על המבקש 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה; הפעלה בחופף של עונש הפסילה על תנאי בן 3 חודשים שניתן ב-תת"ע 8495-04-16, אשר היה תלוי ועומד נגדו; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; וקנס בסך 1,000 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על גזר הדין, בקבעו כי הנסיבות בתיק דנן מצביעות על נהיגה שאינה מותרת באופן שיטתי ומחושב, המהווה סיכון כלפי הציבור – הן בריאותי והן כלכלי, בהיעדר ביטוח – ומשקפת זלזול בציות להוראות החוק. כך, המבקש שלא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף במשך 12 שנים, התעלם מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, נהג ללא רישיון נהיגה תקף, והמשיך לנהוג גם לאחר שהועמד לדין בגין העבירה דנא.

נוכח האמור, ומשאין בחידוש רישיון הנהיגה של המבקש כדי למחוק את "חטאי העבר", נקבע כי העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל, אלא ההפך הוא הנכון – בית משפט השלום נהג בו ב"קולה יתרה".

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש ממאן להשלים עם העונש שהוטל עליו, וטוען כי לאור עקרון "אחידות הענישה" מתבקש לקבוע מה דינם של נאשמים אשר נוהגים ללא רישיון נהיגה תקף, אולם טרם נגזר דינם, חידשו את רישיונם. המבקש סבור כי במקרים אלה, על בתי המשפט להסתפק בעונש פסילה על תנאי משום שחידוש הרישיון מהווה למעשה "ריפוי פגם" אשר מצדיק מטעם זה בלבד הטלת ענישה שאינה כוללת פסילה בפועל, גם אם תלוי נגד הנאשם עונש פסילה מותנה. המבקש הוסיף וטען, כי ממילא מדובר ב"פגם טכני" של אי-חידוש רישיון הנהיגה מטעמים כלכליים כתוצאה מאי-תשלום חובות בהוצאה לפועל ולא עקב שלילה.

6.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים נדירים, שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 1154/20 מלכה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (12.2.2020)).

יתר על כן, בקשת רשות ערעור הנסובה על חומרת העונש לא תתקבל אלא במקרים חריגים, שבהם יש בעונש שנגזר על המבקש משום סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים

(רע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (11.4.2019)).

7.

חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו כסות עקרונית, כל כולה תחומה היטב בגדר עניינו הפרטני, אשר אף אינו מעלה חשש לעיוות דין. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.

למעלה מן הדרוש, אף לגופו של עניין יצוין כי בית משפט השלום יִחֵס חשיבות לעובדה כי המבקש "הסיר את המחדל" וחידש רישיונו, ומשכך עונש פסילת רישיון הנהיגה שהטיל עליו היה לתקופה קצרה יותר מזו שהייתה מוטלת עליו לולא חידוש רישיונו. המבקש אינו מסתפק בכך וטוען כי בשל "ריפוי הפגם" היה על בית המשפט להימנע מהטלת ענישה הכוללת פסילת רישיון בפועל. איני רואה לקבל טענה זו – בבוא בית המשפט לגזור את הדין, רשאי הוא להתחשב בנסיבה זו ככל נסיבה אחרת, ולמותר לציין כי אין היא בבחינת "אחת ויחידה", כעולה מטענת המבקש.

9.

כמו כן, לא אחת עמדתי על הצורך בהטלת ענישה מחמירה ומרתיעה על עבריינים הנוהגים בדרכים אשר מסכנים מדי יום ביומו את חייהם של משתמשי הדרך ושלמות גופם, וזאת במטרה להפחית את תאונות הדרכים בארץ על ידי שמירה על כללי הזהירות (רע"פ 1694/19 יאסין נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (31.3.2019)).

בנוהגו ללא רישיון נהיגה תקף לאחר שרישיונו פקע 12 שנים קודם לכן, ובעוד תלוי ועומד נגדו עונש פסילה מותנה, המבקש הוסיף והפגין זלזול בחיי אדם, בהוראות החוק ובהחלטות בתי המשפט – זלזול אשר ביטא מזה שנים עת ליקט "לזכותו" בדרכים 42 הרשעות תעבורה קודמות ( רע"פ 7072/21 פלאח נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (27.10.2021) ).

זאת ועוד, חרף חומרת העבירה והישנותה על ידי המבקש כמו גם הרשעותיו הקודמות והרבות, בית משפט השלום הורה כי עונש הפסילה המותנה מהרשעתו הקודמת יופעל בחופף לעונש הפסילה בפועל שהושת עליו בתיק דנן. בחפיפה האמורה ישנה הקלה נוספת בעונשו של המבקש, הקלה אשר ספק רב אם היה מקום לתיתה. מהאמור עולה אפוא, כי ודאי לא ניתן לומר שהעונש שנגזר על המבקש חמור מהראוי, אלא במידה רבה אף מקל עמו.

10.

סוף דבר, הבקשה נדחית.