רע"פ 3252/08 נאג'י הובלות ומסחר בע"מ נ. מדינת ישראל

המבקשים הועמדו לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 3868/02) בגין ארבע עבירות של כרייה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות, 1925 (להלן: פקודת המכרות ); ארבע עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ארבע עבירות של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין; וארבע עבירות היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. כמו כן, המבקשת 1 הועמדה לדין בגין ארבע עבירות של כרייה שלא כדין על ידי תאגיד, לפי סעיף 111(ב) לפקודת המכרות ; ועבירת הפרת אחריות של בעל רכב, לפי סעיף 111ב (א)+(ב) לפקודת המכרות. המבקש 2 הועמד לדין גם בגין ארבע עבירות של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד, לפי סעיף 111א (א)+(ב) לפקודת המכרות.

על פי הנטען בכתבי האישום, המבקשים, בצוותא עם נאשמים נוספים, כרו במספר הזדמנויות חול והעבירו אותו על גבי רכבים מחוץ לשטח הכרייה. זאת, ללא רישיון מתאים וללא אישור מבעלי השטח המדובר. ביום 7.9.2005 הרשיע בית המשפט השלום את המבקשים בעבירות של כרייה שלא כדין וכן בעבירות של גניבה, סיוע לגניבה והסגת גבול. בנוסף, הרשיע בית המשפט את המבקשת 1 בהפרת אחריות בעל רכב לכרייה שלא כדין, ואת המבקש 2 בהפרת אחריות נושא משרה בתאגיד לכרייה שלא כדין. בית המשפט זיכה את המבקשים מעבירת ההיזק בזדון.

ביום 22.11.2005 גזר בית משפט השלום על המבקשת 1 קנס בסך 25,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט על חילוט משאית השייכת לה. על המבקש 2 גזר בית המשפט מאסר בפועל של 5 חודשים; מאסר על תנאי למשך 9 חודשים; וקנס בסך 25,000 ש"ח.

ביום 28.12.2005 החליט בית משפט השלום, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, שעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש 2 ירוצה בעבודות שירות.

המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70045/06) הן על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום והן על מסקנותיו המשפטיות.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד'

ברלינר , סגן הנשיא ז'

המר והשופט ש'

שוחט ) דחה את הערעור בקובעו כי אינו מוצא מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום אשר מבוסס כדבעי על החומר שבא לפניו. בית המשפט בחר להתייחס באופן מפורט למספר נימוקי ערעור שהעלו המבקשים וקבע שאין בטיעונים אלו ממש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס למכלול הטענות שהעלו המבקשים, ולכל הראיות שהוצגו לפניו. עוד טוענים הם, שלא ניתן לייחס להם מודעות פלילית לעבירות שהורשעו בהם לפי פקודת המכרות.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות לגופן, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקשים, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור, ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כנגד קביעות המהימנות וקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר מצא את גרסת המבקש 2 לאירועים כבלתי מהימנה, והרשיע את המבקשים על סמך כלל הראיות אשר היו לפניו. הן מסקנתו של בית משפט השלום, כי אצל המבקשים התגבשה מודעות פלילית לעבירות שהורשעו בהם, לפי פקודת המכרות, על סמך התנהלותו של המבקש 2 לאורך פרשת האירועים; והן מסקנתו בדבר התקיימותן של יסודות העבירות האחרות בהן הורשעו המבקשים, מבוססות על פסיפס ראייתי מגובש ומנומק היטב. אין בטענות המבקשים בדבר משקלה הראוי של ראיה כזו או אחרת בכדי לקעקע את המכלול הראייתי אשר עומד בבסיס הרשעתם. הלכה היא, כי בית משפט, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מהלכה זו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 9.4.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 12.10.08 בשעה 09:00 בפני הממונה במפקדת גוש מרכז ת"ד 81 רמלה, לשם תחילת ריצוי עונשו.