רע"פ 3255/05 מועתז אבו דעיף נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1650/04(מפי כב' השופט י' אלרון).

2.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בעכו - על-פי הודאתו - בעבירות תעבורה חמורות, ביניהן עקיפה מעבר לקו הפרדה רצוף ואי-ציות להוראות שוטר. על-פי דברו של כתב האישום, ביום 1.5.02 נהג המבקש בכביש דו-נתיבי, המחולק על-ידי קו הפרדה רצוף. אותה שעה ועקב עומס התנועה התנהלה התנועה באיטיות בטור מכוניות. המבקש החל בעקיפת טור המכוניות תוך שהוא חוצה את קו ההפרדה רצוף. שוטר אשר הבחין באופן נהיגתו עצר את ריכבו של המבקש והורה לו להציג בפניו רישיונות. המבקש לא ציית להוראת השוטר, החל בנסיעה, ובהמשך פנה שמאלה תוך שהוא חוצה בשנית קו הפרדה רצוף. באותו זמן נסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו של המבקש רכב משטרתי. המבקש סטה מנתיב נסיעתו שמאלה והתנגש ברכב המשטרתי. כתוצאה מן התאונה נחבלו המבקש ונוסע נוסף ברכב חבלות של ממש. כן נפגע נהג הרכב המשטרתי וניזוקו כלי הרכב המעורבים בתאונה. משהורשע המבקש בדינו הטיל עליו בית-המשפט לתעבורה את העונשים הבאים: 6 חודשים מאסר על-תנאי למשך שנתיים, קנס כספי בסך 2,000 ש"ח, פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה ל-24 חודשים וחתימה על התחייבות כספית שלא לעבור עבירה במשך שנתיים.

3.המדינה ערערה על קולת העונש לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, וביקשה כי יוטלו על המבקש - נוכח ריבוי העבירות וחומרתן - עונש מאסר בפועל ופסילה על-תנאי. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה בקובעו כי אכן מדובר בעבירות חמורות, ובפרט העבירה של חציית קו הפרדה רצוף - אותה ביצע המבקש פעמיים במהלך רצף האירועים נושא כתב האישום - אשר טמונה בה סכנה רבה לא רק לנהג המבצע אותה אלא לכלל ציבור הנהגים. כן הדגיש בית-המשפט המחוזי את החשיבות הרבה בהרתעתם של עברייני-נהיגה פוטנציאליים, העשויים לבצע עבירות דומות. לפיכך החמיר בית-המשפט המחוזי בעונשו של המבקש, וגזר עליו 12 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן 10 חודשי פסילה מהחזיק או מקבל רישיון נהיגה על-תנאי למשך שנתיים. יתר מרכיבי גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה נותרו על כנם.

4.בבקשה המונחת לפניי טוען המבקש כי טעה בית-המשפט המחוזי, כאשר החמיר את העונש שגזר בית-המשפט לתעבורה, בכך שלא התייחס לנסיבותיו המיוחדות של המבקש, כגון גילו הצעיר, עברו הנקי וההשפעה החמורה העשויה להיות לעונש המאסר עליו. כן טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל מספיק לכך שהמבקש הודה בכל העבירות והביע חרטה על מעשיו.

5.דין הבקשה דחייה. הלכה היא מלפנינו כי הרשות לערער ניתנת באותם מקרים המעוררים שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הספציפי של בעלי-הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). לא כך הדבר בעניינו של המבקש. יתר-על-כן: טענות בדבר קולת העונש או חומרתו תקימנה עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי אך במקרים חריגים ונדירים. ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים. ראו: רע"פ 149/88 אדוארד טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 88 (1) 663; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

6.גם לגופו של עניין אין מקום לקבלת הבקשה. העבירות שביצע המבקש - עבירות חמורות הן. בית-המשפט המחוזי לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש אלא הביא אותן בחשבון. ואולם נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען העדיף בית-המשפט המחוזי את הצורך בהרתעת נהגים אחרים מפני ביצוע עבירות אלו על פני התחשבות מלאה בנסיבותיו האישיות של המבקש. זאת, בהתאם למדיניות בתי-המשפט בנוגע לעבירות תעבורה ונוכח הקטל בדרכים שהפך "מכת מדינה" של ממש. וכפי שאמרנו בע"פ 674/99 מיכאל טויטו נ' מדינת ישראל , תק-על 99 (2) 1470:

נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי-המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים. במציאות המצערת שבה אנו מצויים, מתחייבת הטלת עונשים מכאיבים שיש בהם כדי להרתיע את הנוהגים בחוסר זהירות בדרכים, ויש להעדיף את אינטרס כלל המשתמשים בדרך על-פני נסיבותיו האישיות של המערער.

ראו גם: רע"פ 2842/96 כחלון ויקטור נ' מדינת ישראל תק-על 96 (2) 481, 482.

למעלה מן הדרוש אוסיף כי לא נמצא לי מדוע יש בעונש המאסר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות - כפי שנאמר בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע - כדי לגרום נזק נפשי למבקש, כנטען בבקשה.

7.הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש.

היום, כ"ה באדר ב' תשס"ה (5.4.05).

המישנה לנשיא

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05032550_G01.doc של

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il