פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3272/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סמיר טאהא – ת.ז. 023364482
נ ג ד
המשיב:
בית המכס והמע"מ
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.3.07 בע"פ
30430/06 שניתן על-ידי כבוד הנשיאה מ' ארד, והשופטים: י' עדיאל ומ' מזרחי
בשם המבקש:
עו"ד איליא שאער ואח'
בשם המשיב:
עו"ד לימור לוי
החלטה
כנגד המבקש וחברה אותה ניהל בשם "טוטל בניה ושיפוצים בע"מ" (להלן: החברה ) הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום מתוקן (ת"פ 2815/05), המייחס לו שני אישומים שונים. במסגרת האישום הראשון יוחסה למבקש עבירה של הוצאת חשבונית מס מבלי שיהיה זכאי לעשות כן, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) וכן עבירה על סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף. במסגרת האישום השני יוחסו למבקש 26 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך מתאים, כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, במטרה להתחמק מתשלום מס. כן יוחסו למבקש שתי עבירות לפי סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.
לפי הנטען בגדר האישום הראשון, במהלך השנים הוציאה החברה באמצעות המבקש לעוסקים שונים חשבוניות מס פיקטיביות בסך של 3,096,023 ש"ח, הגם שהמבקש והחברה לא עשו עסקאות עם אותם עוסקים. במסגרת האישום השני נטען כנגד המבקש, כי בדו"חות התקופתיים שהגישה החברה באמצעות המבקש בתקופה שבין נובמבר 2002 לבין אוקטובר 2004, היא ניכתה מס תשומות בסך של 480,806 ש"ח, וזאת על סמך חשבוניות מס פיקטיביות של חברות שונות. כמו כן, נטען כנגד המבקש והחברה כי ניכו מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס.
בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' זיסקינד ) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים; מאסר על-תנאי של 10 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור תוך תקופה של 3 שנים על עבירה לפי חוק מס ערך מוסף וכן קנס בסך של 15,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תמורתו. יצוין, כי ביום 9.5.2006 ניתנה המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על-תנאי.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.
בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה מ' ארד והשופטים י' עדיאל ו מ' מזרחי ) דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו, כי במקרה הנדון מדובר בעבירות בהיקף כספי ניכר, שנמשכו על פני תקופה לא מבוטלת. לפיכך ועל מנת להרתיע מפני ביצוע עבירות שכאלה, אין מנוס מענישה ממשית.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש וטוען, כי באיזון שבין נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות לבין האינטרס הציבורי, לא היה מקום להטיל עליו מאסר בפועל וניתן היה להסתפק בריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.
מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
דין הבקשה להידחות גם לעצם הענין. לא אחת פסק בית-משפט זה, כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס כגון אלה שבהן הורשע המבקש, בשל פגיעתן הרעה בחיי הכלכלה והשלכותיהן החברתיות המזיקות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211 (1981); ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2004)). לא למותר להזכיר, כי בית-משפט זה קבע בעבר כי העונש ההולם בגין עבירות פיסקאליות הוא עונש מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח ואין להסתפק בעונש שירוצה בעבודת שירות. לפיכך, אין לי אלא לקבוע שהעונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות המס שביצע, עבירות המצדיקות ענישה ממשית.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 12.4.2007 – לענין עיכוב ביצוע העונש – מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 15.8.07, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים לתחילת ריצוי עונשו לתחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ב' באב תשס"ז (17.7.2007).
ש ו פ ט