רע"פ 3297/03 יעקב ארבוך נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, בתום שמיעת הוכחות בבית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא, השופטת ח' בן-עמי), בעבירות של חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכליאת שווא – עבירה לפי סעיף 377 לחוק.

את העבירות בהן הורשע ביצע המבקש כלפי אשתו, היא המתלוננת. הוא דחף אותה מאחור בעת ששטפה את רצפת הבית, ומשהחליקה תפס את צווארה והטיח את ראשה ברצפה. כתוצאה ממעשיו אלה, נגרמו למתלוננת שבר באף עם דימום ונפיחות, אקימוזיס

בעפעף העליון משמאל, ורגישות בסנטר מימין. כשניסתה המתלוננת להזעיק עזרה, מנע זאת ממנה המבקש.

2.

בבואו לגזור את עונשו של המבקש, שקל בית משפט השלום את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובין היתר פירט את ממצאי התסקיר שהוגש בעניינו, ממנו עלה כי המבקש אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה נכונות אמיתית לטיפול.

בית המשפט גזר על המבקש עונש מאסר לתקופה של 30 חודשים, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי.

3.

המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש שנגזר עליו, ובית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' נאור, מ' ארד וב ' אוקון), דחה את הערעור בהביאו בחשבון, בין היתר, את התסקיר המעודכן, ממנו עולה כי המבקש עדיין אינו מקבל אחריות על התנהגותו האלימה.

מכאן הבקשה שלפני. המבקש מדגיש את עברו הנקי ואת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. הוא טוען כי עול פרנסת המשפחה מוטל על כתפיו, וכי עבר טיפול למניעת הישנות מקרים דוגמת האירוע בגינו הורשע. עוד הוא מציין, כי המתלוננת אינה חפצה בשליחתו לבית האסורים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים המצורפים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מגלה נסיבות המצדיקות סטייה מן ההלכה לפיה אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור בשאלת העונש (ראו רע"פ

1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , תק -על 97(1) 42). המבקש הורשע בעבירות אלימות חמורות כלפי אשתו, עונשו נקבע לאור מכלול השיקולים, לרבות תסקירי מבחן שהוגשו לגביו, והוא אינו חורג מן המקובל בנסיבות אלה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.