פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3305/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
איגור אברמוב בוריס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.11 בע"פ 29258-01-11 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ש' ברלינר
- סג"נ, י'
גריל – סג"נ וב' בר-זיו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 29258-01-11 כבוד השופטים ש' ברלינר -סג"נ, י' גריל -סג"נ, ב' בר-זיו ) מיום 24.3.2011
בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט בקריות (ת"פ 44904-10-10, כבוד השופטת ט' תדמור-זמיר ).
בית משפט השלום הרשיע את המבקש לאחר הודאתו ב-5 עבירות של התפרצות לדירה , 5 עבירות גניבה ועבירה של הסגת גבול פלילית. נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. המשיבה לא השלימה עם גזר דין זה, וערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. ביום 24.3.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה וקבע כי לא קיימת במקרה דנן הצדקה ממשית להקלה בעונשו, לאור העובדה כי לא הוכח שהמבקש מעוניין להשתלב באופן ממשי ורציני בתהליך גמילה, ואין לו הכוחות לקחת חלק בהליך שיקום מחוץ לכותלי הכלא. על כן, נקבע כי בית משפט השלום הקל בעונשו יתר על המידה, ולאור עברו המכביד יש להטיל עליו 42 חודשי מאסר בפועל, ויתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען כי העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי סוטה ממדיניות הענישה הראויה במקרה דנן, וזאת בייחוד לאור נסיבותיו האישיות והשיקולים הרבים לקולה ובראשם הודאתו והחיסכון בזמן השיפוטי ורצונו להשתלב בתוכנית גמילה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות וטענותיו נדחו בצורה מבוססת ומנומקת. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). לאור חומרת העבירות והנסיבות הרבות לחומרה נראה כי מקרה זה אינו בא בגדר אותם חריגים אשר מצדיקים מתן רשות ערעור. כולי תקווה כי המבקש יפתח דף חדש בחייו, ישתלב באופן ממשי ורציני בתוכנית שיקומית בבית הסוהר ולאחר שחרורו יתפקד כאדם שומר חוק המכבד את הזולת ותורם לחברה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"א (12.5.2011).
ש ו פ ט