פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3314/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ראיד דאר מוסא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.3.10 בע"פ 5116/09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: צ' סגל – סג"נ, מ' דרור וי' נועם
בשם המבקש:
עו"ד פליקס גלפרין
בשם המשיבה:
עו"ד עמנואל לינדר
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 5116/09, כבוד השופטים צ' סגל , מ' דרורי ו י' נועם ) מיום 16.3.2010 בו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ
5321/07, כבוד השופט ד' מינץ ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירה של אי הודעה על התחלת התעסקות, לפי סעיף 215א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); שבע עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(1) לפקודה; שבע עבירות של אי-קיום דרישות, לפי סעיף 216(5) לפקודה; וכן שבע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.
לפי המתואר בכתב האישום המתוקן המבקש עבד בין השנים 2000-2004 כקבלן מבצע עצמאי, זאת במקביל לעבודתו כשכיר. המבקש לא הודיע לרשויות המס על תחילת התעסקות כקבלן עצמאי, לא ניהל ספרים כחוק ולא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו מעבודות הבנייה. במהלך תקופה זו העלים המבקש הכנסות בסך של 1,888,700 ש"ח לכל הפחות וכן לא שילם בעבור סכום זה מס עסקאות כדין.
ביום 21.5.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, לאור הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וביום 24.11.2009 גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל; תשעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בהן הורשע; וכן קנס בסך של 50,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית משפט השלום לחומרת העבירות אותן ביצע המבקש, לסכום ההכנסות הגבוה שהעלים ולכך שמדובר במעשה מרמה מתוכנן ולא העלמת מס באופן אקראי. בית המשפט התייחס גם לפסיקה הקובעת כי יש להחמיר את הענישה בעבירות מס. בית המשפט נתן משקל גם לנסיבותיו האישיות של המבקש ולכך שהודה ולקח אחריות על מעשיו, אך קבע כי התחשבות זו תבוא לידי ביטוי בתקופת המאסר ולא בויתור עליו.
המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, חלקית, וקבע כי תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש תומר בתקופת מאסר של שלושה חודשים בלבד ושלושה חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לכך שהמבקש שילם את מלוא חובו למס הכנסה ולמס ערך מוסף וכן לנסיבותיו האישיות. עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי לאור חומרת העבירות שביצע המבקש לא ניתן להימנע מגזירת מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות וכן מבקש להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. המבקש חזר והדגיש בבקשתו כי הסיר את כל מחדליו ונטל על עצמו את מלוא האחריות על מעשיו.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מעבר לכך, כידוע, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש ולמעשה העונש שהושת עליו אף נוטה לצד המקל. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע בעבירות כלכליות חמורות, שנמשכו על פני תקופה ארוכה במהלכה הסתיר מרשויות המס הכנסות בסכומים גבוהים. ביחס לעבירות מסוג זה כבר נקבע בעבר כי "עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721 (2004)).
צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי גם אם יש מקום להתחשב במקרה זה בנסיבות האישיות של המבקש אין בהן כדי להוות הצדקה לסטייה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות, לפיה יש להטיל בצד הקנס הכספי גם עונש של מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי התייחס לכל השיקולים הרלבנטיים ובכללם לכך שהמבקש החזיר את חובו לרשויות ולנסיבותיו האישיות ולא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו. בקשתו של המבקש בעניין הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו, אף היא דינה להדחות. החוק אינו מחייב הגשת תסקיר מבחן במקרה זה והזמנתו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. כיוון שלא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ברי כי אין טעם בהזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן.
סוף דבר הבקשה נדחית.
החלטתי מיום 2.5.2010 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 3.10.10 בשעה 9:00 בבית המעצר שבמגרש הרוסים בירושלים לשם ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט"ו באלול התש"ע (25.8.2010).
ש ו פ ט