רע"פ 3315/10 מקסים גרינקו נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בחיפה הוגש כתב-אישום המייחס למבקש עבירות של גניבה בידי עובד וגניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 391 ו-393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת לאחר שנמצא כי במשך תקופה ארוכה נהג לגנוב כספים מקופת המתפרה בה עבד. במהלך המשפט, ולאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, עתר המבקש בבקשה לעיון בחומר ראיות שהוגש לבית המשפט, שלטענתו לא הועבר לו, ובחומר חקירה נוסף שדבר קיומו לא נודע לו, אשר רובו ככולו היה ברשותו של בעל המתפרה בה עבד (להלן: המתלונן). המשיבה טענה חומר הראיות

כולו הועבר לידיעת המבקש, למעט ראיות מסיימות אשר

התגלו במהלך ההכנה להעדת עדי התביעה, אשר גם על דבר קיומם דווח למבקש. בקשה זו נדחתה ברובה, הואיל ובית המשפט קיבל את עמדת המשיבה כי אין ברשותה מסמכים נוספים מעבר לאלו שהועברו למבקש, ולאור העובדה כי פרשת התביעה הסתיימה. על החלטה זו הגיש המבקש ערר בפני בית המשפט המחוזי חיפה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יהיה רשאי לעיין בסרטי קופת המתפרה וב"פנקסי תיקונים", אשר הוחזקו ברשות המתלונן, שכן אלו נכללו בחומר החקירה. עוד נקבע כי יועברו לידי המבקש רשימת עובדי המתפרה ונתונים אודות יציאות וכניסות של המתלונן לארץ (עמ' 12 להחלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 09.11.08). ברם, בתום ניהולו של משפט הוכחות, הורשע המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב אישום ו בעקבות הרשעתו נגזרו לו שבעה חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

2.

לבית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים. המבקש העלה את השגותיו כנגד הכרעת-הדין וגזר-הדין ומנגד ערערה המדינה על קולת העונש. בערעור טען המבקש, בין היתר, כי לא קוימה חובת שימוע בעניינו, וכי חומר החקירה לא הועבר לעיונו, נוכח מחדלי המשיבה והתנהלותו של המתלונן, אשר ערך שינויים בחומר הראיות שהיה ברשותו. באלה ראה המבקש משום פגיעה בזכויותיו במסגרת ההליך, בגינה יש לזכותו מאשמה. עוד טען המבקש כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום, ובפרט הסתמכותו על קלטות אבטחה בהם הוא נראה נוטל ניירות מן הקופה אל כיסיו, עומדות בסתירה לקביעות עובדתיות של בית-הדין האזורי לענייני עבודה, אשר דחה תביעה של המתלונן נגד המבקש. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, הואיל ומצא כי זה מכוון בעיקרו נגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית-משפט השלום. בתוך כך נקבע כי בפני בית-משפט השלום ניצבה תמונה עובדתית רחבה הכוללת, בין היתר, את קלטות הוידאו, הודייתו של המבקש מחוץ לכותלי בית המשפט, ראיות המעידות על גריעתם של כספים מהקופה ועדותו של המתלונן אותה העדיף בית המשפט על-פני גרסתו של המבקש (עמוד 10 לפסק-הדין). נוסף על אלו נקבע כי אין ממש בטענותיו של המבקש אודות הפגיעה בזכויותיו לעניין העברת חומר החקירה והערכת השימוע, הואיל ואף אם התקיימו המחדלים כפי שטען המבקש, אין מדובר בכאלה אשר יש בהם כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע בית-משפט השלום (עמוד 11 לפסק-הדין).

לצד דברים אלה התקבל ערעור המדינה ועונשו של המבקש הועמד על 12 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני בית משפט זה, כשהוא חוזר על הטעמים שעמדו ביסוד ערעורו בפני בית המשפט המחוזי. עמדת המשיבה היא כי דינה של הבקשה להידחות מהטעם שהיא עוסקת כולה בבחינה נוספת של ממצאי בית-משפט השלום, אשר אף נבחנו בערעור. המדינה עומדת על כך שבניגוד לטענת המבקש, כלל החומר שנקבע כי הוא יהיה רשאי לעיין בו הועמד לרשותו, אך הוא לא טרח לעיין בו. עוד מדגישה המשיבה כי פסק-דינו של בית הדין האיזורי לעבודה אינו יכול לשמש כראייה בהליך הפלילי, ומכל מקום נקבע בו כי המבקש אכן גנב ממעבידו, אך התביעה נדחתה רק בשל העובדה שסכום הגניבה לא הוכח.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, קיומו של ערעור שני נועד ללבן שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו של המבקש (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, באשר הוא שב ומעלה את טענותיו שנבחנו לעומקן על-ידי בית המשפט המחוזי, המכוונות בעיקרן לממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ולעונש שנגזר עליו. טענות אלו אינן מקימות זכות לערעור נוסף, ומכל מקום לא עלה בידי המבקש להראות את הפסול בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, השגותיו של המבקש על כך שלא הועמד לרשותו חלק מחומר התביעה נידונו גם הן בפני בית-משפט המחוזי, אשר לא מצא כי הגנתו קופחה, ולא מצאתי טעם המצדיק בחינתן בשנית.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה עד ליום 10.6.10 בשעה 9:00. כמו-כן, על המבקש לשלם לאלתר את הפיצוי, כפי שנקבע בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.