רע"פ 3325/09 רחמים אבוהאי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק עפ"א 132/08, מיום 18.11.2008, בו התקבל ערעור המשיבה על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת בת"פ 1979/07, מיום 31.3.2008.

כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, ייחס לו עבירה של קשירת קשר לעשיית פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

על פי תיאור העובדות בכתב האישום, המבקש הגיע בערבו של יום 12.12.2006 לביתו של אדם, אשר שימש סוכן חשאי מטעם משטרת ישראל (להלן: הסוכן ), לשם ביצוע עסקת סמים. הסוכן ביקש לרכוש סם מסוכן מסוג הרואין ולאחר מספר שיחות טלפון שביצע המבקש עם אדם נוסף (להלן: בילאל ), סוכם כי המבקש ימכור לסוכן הרואין בסכום של 750 ש"ח. למחרת, ביום 13.12.2006 לאחר תיאום טלפוני, הסוכן פגש את המבקש והעביר לו את הסכום האמור. לאחר מכן, המבקש יצר קשר טלפוני עם בילאל ונסע יחד עם הסוכן במונית, לפגישה עימו. במקום המפגש המבקש יצא מן המונית כדי לשוחח עם בילאל ובחזרתו הודיע לסוכן כי אין ברשותו הרואין ותחת זאת העביר לו תמורת הסכום ששולם, 1.4448 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין.

בית משפט השלום בנצרת קבע ביום 31.3.2008 כי התביעה לא הרימה את הנטל להוכחת עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר ולפיכך זיכה את המבקש מן העבירות המיוחסות לו. עובדות הפרשה כפי שהם הצטיירו על ידי התביעה, בוססו בעיקר על עדותו של הסוכן ואולם זו נבחנה בקפידה ובזהירות לנוכח עברו הפלילי, אופיו וטיב מערכת היחסים שלו עם המבקש. נוסף על כך, ראה בית משפט השלום סתירות בעדות הסוכן ובהקלטות השיחות בינו למבקש. לאור זאת, נקבע בפסק הדין, כי אמנם באופן פורמלי אין עדות הסוכן מצריכה תוספת ראייתית כלשהי, אך במקרה זה ניתן לבסס הרשעה רק אם יוכח קיומן של ראיות ממשיות ואובייקטיביות ברמה של סיוע, שיהיה בהן כדי לאמת – ולא רק לתמוך – עדות זו. הואיל וכאלה לא נמצאו לדעת בית המשפט, לא בהקלטות השיחות בין המבקש לסוכן ולא בדו"חות השוטרים שעקבו אחר הסוכן ביום העסקה (להלן: העוקבים ), מסקנתו הייתה כי לא ניתן להרשיע את המבקש בהשתתפות בעסקת הסמים.

המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ל בית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתן ביום 18.11.2008 פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים

ז' הווארי, א' הלמן וש' אטרש ), שבו נתקבל ערעור המשיבה והמבקש הורשע במיוחס לו בכתב האישום והתיק הוחזר לבית משפט השלום לשם שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין.

בית המשפט המחוזי לא חלק על עצם הקביעה כי יש צורך בראיות סיוע ממשיות לתמיכה בעדות הסוכן, אך בניגוד למסקנתו של בית משפט השלום, דעתו הייתה, כי יש בראיות שהוצגו מטעם התביעה כדי לענות על דרישה זו. התמיכה המהותית ביותר לעדות, עלתה מתוך הקלטת המסומנת ת/3 מיום 13.12.2006 (להלן: הקלטת ). לאחר האזנה לשיחות ותמלולן (להלן: תמליל בית המשפט ), קבע בית המשפט המחוזי כי הקלטת מהווה סיוע לעדות הסוכן וכי היא מוכיחה את התקיימותה של עסקת הסמים. הדו"חות שערכו מפעילי הסוכן בימים 12.12.2006 ו-13.12.2006, דו"חותיהם של העוקבים והשילוב ביניהם לבין השיחות בקלטת, זיהויו של המבקש על ידי אחד המפעילים מעל דוכן העדים וראיות נוספות, היוו חיזוק לגרסתו של הסוכן. לסיכום הדברים, קבע בית המשפט המחוזי על סמך מכלול הראיות, כי מעורבותו של המבקש בעסקת הסמים הוכחה מעבר לכל ספק סביר ולפיכך כאמור, הרשיע אותו בעבירות נשוא כתב האישום.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען בא כוח המבקש, כי מששלל בית משפט השלום את זיהוי המבקש כאחד הדוברים בקלטת, אין לאפשר בבית המשפט המחוזי, זיהוי קולות מחודש של המשתתפים בשיחה. כמו כן, מעלה הבקשה טענות כנגד קבילותו של תמליל חדש לקלטת, שהוגש מטעם המשיבה לבית המשפט המחוזי (להלן: התמליל החדש ) וכנגד השימוש שנעשה לדעתו בתמליל זה בפסק הדין שלערעור. לבסוף, לאור הפיכת הכרעת הדין והרשעת המבקש, היה לדבריו על בית המשפט המחוזי, לחזור ולדון בטענות ההגנה שלא נדונו בבית משפט השלום בשל החלטתו לזכות את המבקש – ביניהן, גרסת זממו של הסוכן להפליל את המבקש ולהביא למאסרו, כדי שהוא לא ימנע בעדו לפתח מערכת יחסים רומנטית עם דליה, וכן ראיות המצביעות על חוסר אמינותו של הסוכן.

בתגובה לבקשת רשות הערעור הבהיר בא כוח המשיבה, כי התמליל החדש שהוגש במצורף לערעור בפני בית המשפט המחוזי, נועד לשמש כלי עזר בלבד ולא להוות ראיה חדשה. מעבר לכך, התרשמותו של בית המשפט המחוזי מן הקלטת נעשתה על בסיס האזנה לתוכנה וקביעותיו הסתמכו על תמלול עצמאי – תמליל בית המשפט. משזוהו קולות הדוברים בקלטת, והואיל וטענות ההגנה נדחו בבית המשפט המחוזי, אין לדברי בא כוח המשיבה, לקבל את הבקשה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). קבילותן של ראיות התביעה ומהימנות גרסתו של הסוכן, נוגעות לנסיבות המקרה שבפנינו בלבד ולפיכך אינני מוצא הצדקה לקיומו של דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין, אין בטענות בא כוח המבקש כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. בפסק דינו, ראה בית המשפט לנכון "לשמוע את הקלטת ולהתרשם מהדוברים ישירות" ואף להכין תמליל לשיחות באופן עצמאי. לצורך ציטוט חלקים מן השיחות בקלטת, הסתמך בית המשפט על תמליל בית המשפט בלבד, כפי שצוין בפסק הדין. משכך, לשאלת קבילותו ומעמדו של התמליל החדש לא הייתה כל השפעה על הכרעת הדין וממילא אין להידרש לה.

באשר לראיות שעלו משמיעת הקלטת, כאמור בית המשפט המחוזי קבע בניגוד לעמדתו של בית משפט השלום, כי יש בהן כדי להוות סיוע לעדות הסוכן. אכן, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה על דרך הכלל להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות המהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). ואולם, נוכח קביעותיו השגויות של בית משפט השלום ביחס לתוכן הקלטת ולדוחות העוקבים, בדין עשה בית המשפט המחוזי כאשר החליט שמקרה חריג זה מצדיק את התערבותו בממצאים העובדתיים ובהכרעת הדין. כפי שניתן לראות בפסק הדין שלערעור, ההקלטה מציגה די פרטים מזהים, כדי לספק ראיות חד משמעיות לביצועה של עסקת הסמים. שמו של המשיב נשמע בקלטת מספר פעמים. בשיחות בין המבקש לסוכן מוזכר הסם באמצעות ציון משקלו וכינויים אחרים, ישנה התייחסות לכסף שהחליף ידיים בעסקה ונשמעים ויכוחים על עסקת הסמים. כמו כן השתמע מן ההאזנה להקלטה, כי המבקש הוא ששוחח עם בילאל מחוץ למונית וסגר עימו את העסקה. השיחות בקלטת עולות בקנה אחד עם עדות הסוכן ונתמכות גם בדו"חות שנערכו בידי מפעיליו ובידי העוקבים, ובראיות נוספות. תמונת חומר הראיות בשלמותה, מביאה למסקנה כי השתתפותו של המבקש בעסקת הסמים הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

הטענות האחרות אותן העלה בא כוח המבקש במסגרת הערעור שבפניי, הובאו בחשבון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומכל מקום אין בהן כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.