רע"פ 3352/11 אריה כדורי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה (עפ"ת 21733-07-10 כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 10.4.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (תיק 632-05-10, כבוד השופטת ר' טאובר ).

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, לאחר שלא התייצב לדיון בעניינו אליו הוזמן כדין, בעבירה של נהיגה ברכב שרישיון הרכב פקע לתקופה העולה על 6 חודשים. על המבקש נגזרו 6 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח. בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו נדחתה והוא ערער לבית המשפט המחוזי, אשר ביום 10.4.2011 דחה את ערעורו בקובעו, כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט לתעבורה ולא עולה כי קודם לביצוע העבירה הרכב היה תקין וכשיר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. נטען כי הרכב היה תקין ביום ביצוע העבירה וכל שנותר לו הוא קבלת חותמת פורמאלית של משרד התחבורה, אשר התקבלה בסופו של דבר ביום העבירה ממש. עוד נטען כי נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מצדיקות את ביטולו של פסק הדין אשר הינו בלתי מידתי. בנוסף נטען כי העונש שהושת עליו פוגע ביכולתו להתפרנס בצורה קשה ביותר.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). לא מצאתי כל סטייה במדיניות הענישה, ומכל מקום אין מדובר במקרה אשר מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. כמו כן, אדגיש כי אף לטעמי לא היה ביסוס בדין ובהלכה הפסוקה לביטול פסק דינו של בית המשפט לתעבורה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.