רע"פ 3354/97 שיאון מואיז נ. מדינת ישראל

השופט י קדמי:

1.שלשת המערערים הורשעו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.פ. 2685/92), בעבירה של איסור הונאה במכירה לפי הסעיפים 5 ו15- לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג1983- (להלן: חוק הכשרות), בשל כך שהציעו למכירה ממתק שיוצר בחו"ל (להלן: הממתק), כשהוא נושא רישום המעיד על כך שהוא "כשר" כאשר בפועל הוא "אינו כשר לפי דין תורה"; ונדונו לקנס בסך 1,500 ש"ח כל אחד.

השלשה ערערו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע.פ. 80/94), הן כנגד ההרשעה והן כנגד גזר הדין, אך ערעורם נדחה. מכאן הערעור - לאחר נטילת רשות - בפנינו.

2.לשונו של סעיף 5 לחוק הכשרות אומרת:

"העוסק במכירת מצרכים לציבור לא ימכור ולא יציע למכירה מצרך שאינו כשר לפי דין תורה תוך הצגתו בכתב ככשר".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המערערים עסקו במכירת מצרכים לציבור וכי הציעו למכירה מצרך תוך הצגתו בכתב - על גבי עטיפתו - כ"כשר"; וטענתם - היחידה - היא: כי לא הוכח, במידה הדרושה בפלילים, שאותו מצרך "אינו כשר לפי דין תורה".

3.א. מסתבר כי המערערים פנו בשעתו לרב שלזינגר בשטרסבורג ובקשו ממנו "תעודת הכשר" עבור הממתק. ברם, בסופו של דבר, הרב שלזינגר לא נתן את התעודה המבוקשת; ובמכתב ששיגר למערערים הסביר, בין היתר, כי: "אין באפשרותו לתת השגחה על מה שמיוצר במפעל שם, מכיוון שאיננו נותן השגחות על מוצרי חלב שלא נעשו בהשגחה משעת החליבה...". עוד העידה התביעה בהקשר זה, את הרב יעקובוביץ מהרבנות הראשית, אשר הבהיר - כפי שציין בית משפט השלום - כי: "למרות שהרבנות לא בדקה באופן מעשי את המוצרים ואת הליכי היצור, הרי שמדובר ב"אפיית גויים" שרב חייב להיות נוכח בעת ייצורם כדי שינתן אישור כשרות. דבר זה לא נעשה במקרה זה".

ב.לשיטת ב"כ של המערערים, אין בדבריהם של שני הרבנים המכובדים כדי להוכיח שהממתק "אינו כשר לפי דין תורה"; שהרי שניהם מעידים שלא בדקו את הממתק וראיה אחרת באשר ל"אי כשרותו" לא קיימת. הוכחת "אי כשרותו" של הממתק צריכה היתה להיעשות - כך טוען ב"כ המערערים - בהצגת חוות דעת מומחה מתאימה; ובהיעדרה של חוות דעת כזו - לא יצאה התביעה ידי חובתה בהקשר זה.

4.עמדת ב"כ המערערים אינה מקובלת עלי ואלה עיקרי טעמי:

א.אכן, המדובר ב"יסוד" שהוכחתו על התביעה; ואין היא יוצאת ידי חובתה אלא בהוכחתו ברמה של למעלה מספק סביר.

ברם, היסוד האמור - "נסיבה" בלשון התיקון מס' 39 לחוק העונשין - הינו "יסוד שלילי", שפרטיו מצויים "בידיעתו המיוחדת" של הנאשם (במקרה דנא: המערערים). בתור שכזה, יוצאת התביעה ידי חובת הוכחתו לכאורה בראיות שמשקלן קל יחסית; ולמעשה, די לה לעניין זה ב"ראשיתה של הוכחה". משעומדת התביעה בחובת הראיה לכאורה של יסוד כזה - "יסוד שלילי" המצוי ב"ידיעה מיוחדת" של הנאשם - חייב הנאשם להראות, כי אין אחיזה למסקנה המתחייבת מן הראיות לכאורה, שהגישה התביעה; כאשר די לו לענין זה בהקמת ספק לזכותו, שהרי התביעה היא הנושאת בנטל השכנוע בדבר קיומו של היסוד האמור.

ב.במקרה דנא, יצאה התביעה ידי חובת ההוכחה לכאורה של היסוד האמור - לאמור: שהממתק אינו "כשר לפי דין תורה" - בדבריהם של שני הרבנים הנכבדים, הרב שלזינגר והרב יעקובוביץ, לפיהם: אין לממתק "תעודת הכשר" וגם אין אפשרות ליתן כזאת, משום שהדבר מצריך קיומה של השגחה נאותה על מוצרי החלב הנמנים בין רכיבי הממתק והשגחה כזאת לא נתקיימה.

עיון בהוראות חוק הכשרות מלמד, כי "תעודת הכשר" הניתנת מכוחו, מהווה ראיה לכאורה לכשרותו של המוצר שלו ניתנה. היעדרה של תעודה כזו, בתוספת הבהרה שלא ניתן לתיתה בשל העדר השגחה נאותה כאמור לעיל - מספיקה כדי לצאת ידי חובת ההוכחה לכאורה של היסוד האמור; ומכוחה חייבים היו המערערים להביא ראיה לסתור, ולו רק מחמת הספק.

ג.המערערים לא הביאו מצידם ראיה לסתירת המסקנה המתחייבת מן הראיות לכאורה שהביאה התביעה ולו על דרך העמדתה בספק; ובכך הפכו הראיות לכאורה לראיה מספקת להוכחת היסוד האמור, במידה הדרושה לביסוסה של הרשעה.

5.ב"כ המערערים חזר בפנינו - בשפה רפה כלשונו - על ערעורו כנגד מידת העונש; אך מדבריו ניכר היה, כי הוא זונח למעשה את ערעורו בהקשר זה.

6.לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט י' גולדברג:

אני מסכים לפסק דינו של השופט י' קדמי.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל :

אני מסכים לפסק דינו של חברי הנכבד, השופט י' קדמי. לחיזוק מסקנתו בענין הוכחתו לכאורה של היסוד "מצרך שאינו כשר לפי דין תורה", לפי סעיף 5 לחוק, אוסיף דבר על מקורו של האיסור - לענין רכיבי החלב שבמצור הנדון - ועל משמעותה של ההשגחה. נאמר במשנה: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו -- "

(משנה, עבודה זרה, פ"ב, מ"ו. ההדגשה שלי - י.ט.). בהעדר הוכחה על "ראייה" - דהיינו, השגחה -קמה ההנחה שהחלב אסור, לאמור, "אינו כשר לפי דין תורה". לפיכך היה על המערערים להביא ראיה לסתור. משלא עשו כן דינם הרשעה בעבירה שיוחסה להם.

ש ו פ ט

הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינו של השופט קדמי.