פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3360/04
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המבקש:
אמיר אבו שמיס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 22.3.04 בע"פ 70095/03 שניתן על-ידי
כבוד השופטת ס' רוטלוי
בשם המבקש: עו"ד ד'
גולן
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה כתב-אישום בגין נהיגה בדרך בין עירונית במהירות מופרזת. בית-המשפט דן אותו (ביום 9.10.02) בהעדרו, ופסל את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שלושה חודשים. לבקשת המבקש בוטל פסק-הדין, וביום 22.12.02 הוא הורשע על יסוד הודאתו והוטל עליו עונש של פסילת רישיון לתקופה של חודש אחד בניכוי תקופת פסילה מינהלית בת חודש אותה ריצה המבקש. בנוסף לכך הפעיל בית-המשפט עונש של פסילה מותנית בת חודש אחד, והאריך עונשי פסילה מותנים נוספים שנזקפו לחובת המבקש בשנתיים נוספות. המשיבה הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי על קולת העונש. ערעורה התקבל ורישיונו של המבקש נפסל לתקופה של שלושה חודשים. כמו כן, הופעלו חמישה חודשי פסילה על-תנאי שנזקפו לחובת המבקש בגין עבירות תעבורה שביצע בעבר, והכל בניכוי חודש הפסילה המינהלית אותו ריצה. בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי בית-המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, שכן העונש שהשית עליו חמור אף מעונש הפסילה שהוטל עליו בהיעדרו על-ידי בית-המשפט לתעבורה.
דין הבקשה להידחות. טענות המבקש מכוונות בעיקרן לעניין חומרת העונש, אולם ככלל, כידוע, אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מן הכלל מקרים נדירים וחריגים, בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. המקרה שלפניי איננו נמנה עם סוג זה של מקרים. המבקש נהג במהירות העולה ב-45 קמ"ש על המהירות המותרת בקטע הכביש שבו נהג, ומן המפורט בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עולה כי לחובת המבקש נצברו הרשעות רבות בגין עבירות תעבורה חמורות שביצע בעבר. בנסיבות אלה אין יסוד לחשש כי נגרם למבקש עיוות דין.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"ד
(20.4.04).
ש ו פ ט