רע"פ 3365/08 ע גבארי מצרי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בחדרה הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בשלושה כתבי אישום, וביניהן: תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר והחזקת סמים לצריכה עצמית – עבירות לפי סעיפים 273 ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977,

ו-7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על כל אלה הוא נדון ל-6 חודשי מאסר, 5 חודשים מאסר על תנאי, וכן הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 12 חודשים שעמד נגדו.

2.

בית-המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על חומרת עונשו, וקבע כי חרף נסיבותיו האישיות, ובכללן מחלת הנפש בה הוא לוקה, התמכרותו לסמים, והיותו מחוסר עבודה ונתון בקשיים כלכליים ניכרים, לא נפל פגם בגזר-דינה של ערכאת הדיון, וזאת נוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש, הנגועות באלימות חמורה.

3.

עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטעמים אשר שימשו אותו בעבר, ובמרכזם – נסיבות-חייו הקשות. לטעמים אלה נלווים אף הסברים בדבר הנסיבות בהן בוצעו העבירות, ואשר לפי השקפת המבקש אינן חמורות, והטענה כי שגה בית-המשפט קמא עת העניק משקל מצומצם בלבד להמלצותיו של שירות-המבחן. כן נטען כי הפער בין העונש שנגזר למבקש ובין העונש שנגזר לאחרים שהורשעו בעבירות דומות אינו סביר, ואף הוא מצדיק מתן רשות לערער.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי השגות כנגד חומרת העונש אינן מצדיקות דיון בפני ערכאת ערעור שנייה, למעט מקרים חריגים, אשר עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם ( ר"ע 78/84 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח(1) 659 (1984); רע"פ 142/88

אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.12.88)) . מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, מקום בו טענות המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית, אלא מתמקדות בנסיבותיו האישיות – להן נתנו שתי ערכאות קמא את דעתן (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.