רע"פ 3387/99 סברי עלי נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות. נגזרו עליו שמונה עשר חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים מאסר בפועל, אותם הורשה לרצות בעבודת שירות, וקנס בסך 20,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי, לפניו השיג המבקש על צדקת הרשעתו ועל חומרת עונשו, דחה את ערעורו. הבקשה שלפנינו היא למתן רשות-ערעור, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

דעתנו היא, כי הבקשה אינה מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות-ערעור על ההרשעה. טענתו העיקרית של המבקש, שנדחתה על-ידי ערכאות קמא, היא, כי הקרבן שניספה בתאונה נהג ברשלנות רבתי וכי רשלנותו ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו ומחדליו של המבקש לבין ההתרחשות הקטלנית. נראה לנו, כי המבחן הקובע את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי, בין גורם סיבתי עובדתי לבין תוצאה מזיקה, איננו טעון בירור. בפסיקה עקבית של בית משפט זה נקבע, כי המבחן הקובע את קיום הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן הצפיות, ומקום שהסיכון צפוי, אין בקיומו של גורם סיבתי עובדתי נוסף - ולו גם כזה הנגוע ב'רשלנות רבתי' - כדי לנתק את הקשר הסיבתי.

השאלה העיקרית, בה עסקו ערכאות קמא, עניינה ביישום ההלכה האמורה לנסיבות האירוע שבעטיו ניספה המנוח. בכגון דא אין, ככלל, מקום ליתן רשות-ערעור לבית-משפט זה. הוא הדין באשר לגזר הדין, שכשלעצמו אינו מקים עילה למתן רשות ערעור.

עם זאת, וכדי להפיס את דעתו של המבקש, נוכל להוסיף כי העיון בפסקי הדין של ערכאות קמא הניח את דעתנו, כי לא נפלה בהם טעות; לא לעניין ההרשעה ולא לעניין העונש.

מטעמים אלה הננו מחליטים לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כה' באלול תשנ"ט (6.9.99).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

ה ח ל ט ה

לבקשת המבקש, ובהסכמת בא-כוח המדינה, הננו מעכבים את תחילת ריצוי המאסר בעבודות שירות. המבקש יתחיל בריצוי עונש זה ביום 1.11.99. לפנים משורת הדין הננו מעכבים את תשלום הקנס על-ידי המבקש; ועליו לשלם את הקנס לא יאוחר מיום 6.10.99.