רע"פ 3388/18 ווליד הייב נ. התובע הצבאי הראשי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים (המשנה לנשיא תא"ל אורלי מרקמן, והשופטים אל"מ מאיה הלר ואל"מ יובל הראל) מיום 18.3.2018 בע/96/17.

1.

המבקש הורשע בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 84,000 ש"ח והורדה לדרגת טוראי. על פי הכרעת הדין של בית הדין הצבאי המחוזי צפון, המבקש ואחיו עשו שימוש בשני התקני "דלקן" שנלקחו משתי משאיות צבאיות ביחידת ההובלה שבה שירת המבקש כנהג, וגנבו 11,000 ליטר דלק בשווי של כ-84,000 ש"ח. המבקש ערער לבית הדין הצבאי לערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אך לאחר שמיעת הערות ההרכב חזר בו מן הערעור על הכרעת הדין. התיק הפלילי בעניין אחיו של המבקש נסגר על ידי הפרקליטות בשל העדר ראיות מספיקות.

2.

בית הדין הצבאי לערעורים עמד על הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, ובהן התכנון המוקדם והנזק הכבד שנגרם לכשירות המבצעית של כלי הרכב שמהם נגנבו הדלקנים בעיצומה של מערכת "צוק איתן". בית הדין קבע כי בחינת נסיבות ביצוע העבירה בראי הפגיעה באינטרס הציבורי ומדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי לא נפלה שגגה בקביעת מתחם העונש ההולם על ידי בית הדין הצבאי המחוזי. עם זאת, בהינתן העובדה שאחיו של המבקש כלל לא הועמד לדין, ציין בית המשפט כי עקרון אחידות הענישה מחייב להתערב במתחם העונש ההולם ולהעמידו על חמישה עד תשעה חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, קנס והורדה בדרגה. בהינתן נסיבותיו האישיות של המבקש אשר פורטו בפסק הדין, העמיד בית הדין הצבאי לערעורים את עונשו של המבקש על שישה חודשי מאסר בפועל והורה לו להתייצב לריצוי עונשו ביום 6.5.2018.

3.

מכאן הבקשה שבכותרת שבה טוען המבקש כי עניינו מעורר שתי שאלות עקרוניות. השאלה הראשונה, כך לטענת המבקש, היא האם העמדה לדין של שותף אחד לביצוע העבירה בהיעדר צידוק סביר לכך מהווה אכיפה בררנית פסולה המקימה טענה של הגנה מן הצדק. השאלה השנייה שמעלה המבקש היא האם אותה אכיפה בררנית לכאורה מצדיקה התערבות בעונשו של המבקש. לתחושת המבקש הוא "שעיר לעזאזל" והאכיפה הבררנית בעניינו עולה כדי התנהגות בלתי סבירה ו"שערורייתית" מצד הרשות. המבקש מציין כי הערכאות הצבאיות אכן נתנו דעתם לפער בינו ובין אחיו, אך לא נתנו לכך משקל ראוי ונכון ועל כן הוא מבקש להקל בעונשו. עוד עתר המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו עד להכרעה בבקשה דנן.

ביום 30.4.2018 הורה השופט ג' קרא על עיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש עד למתן החלטה אחרת והורה למשיב להגיש תגובה לבקשה.

4.

בתשובתו מיום 13.5.2018 טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף מכיוון שלא הוגשה בסד הזמנים הקבוע בסעיף 440ט(ג) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי ).

עוד נטען כי הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש, ועל כן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. לגופם של דברים טוען המשיב כי הערכאות הצבאיות נתנו דעתן לפער בין המבקש ואחיו, וכי הצעדים שננקטו בעניינו של המבקש וההחלטה שלא לנקוט בצעדים נגד אחיו לא נבעו מהחלטה שרירותית אלא מטעמים ראייתיים הנעוצים, בין היתר, בהתנהלות המבקש וכן בשל תפקידו והעובדה כי נגישותו ל"דלקנים" היא שאפשרה את ביצוע העבירה.

5.

דין הבקשה להידחות.

פסק הדין בעניינו של המבקש ניתן והודע במעמד הצדדים ביום 18.3.2018. סעיף 440ט(ג) לחוק השיפוט הצבאי קובע כי התקופה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים היא שלושים ימים מיום מתן פסק הדין בערעור. נראה, אפוא, כי הדין עם המשיב וכי הבקשה אשר הוגשה ביום 29.4.2018, הוגשה באיחור המצדיק את דחייתה רק מטעם זה. מכל מקום, דין הבקשה להידחות גם לגופה. סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי קובע כי לא תינתן רשות לערער על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים אלא בשאלה משפטית שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש. המקרה דנן אינו מעלה כל שאלה משפטית שכזו. השאלה האם העמדתו לדין של פלוני ואי-העמדתו לדין של אלמוני מלמדת על אכיפה בררנית נדונה במספר רב של פסקי דין (ראו, למשל, ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (14.10.2014); ע"פ 2681/15 בן שטרית נ' מדינת ישראל (14.2.2016)) וכבר נפסק כי:

החלטת רשויות התביעה להעמיד לדין פלוני ולהימנע מהגשת כתב אישום נגד אלמוני, החשוד במעורבות באותה פרשה, אינה מלמדת, בהכרח, על קיומה של אכיפה בררנית. על הטוען לכך להראות כי ההבחנה בין החשודים המעורבים באותו אירוע מבוססת על שיקולים זרים, גישה שרירותית, מטרה פסולה, וכיוצא באלה דברים (ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (20.4.2016))

בית הדין הצבאי לערעורים עמד על הטעמים המצדיקים את ההבחנה שנעשתה בין המבקש ואחיו, הנעוצים הן במסכת הראיות והן במדיניות האכיפה. כפי שציין המבקש, הערכאות הצבאיות התייחסו לפער בינו ובין אחיו, והדבר קיבל ביטוי בעונש המופחת שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירה החמורה של גניבה בידי עובד ציבור. מנגד, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ההבחנה בינו ובין אחיו מבוססת על שיקולים זרים או גישה לא עניינית.

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקש יתייצב לריצוי העונש שגזר עליו בית הדין הצבאי לערעורים ביום 11.6.2018 בבס"כ 396 עד השעה 10:00.