רע"פ 3389/05 רמי לוי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ורישיון הנהיגה שלו נפסל. ערעורו לבית-המשפט המחוזי התמקד בטענה כי עורך-הדין אשר הופיע, כביכול בשמו, בבית-המשפט לתעבורה פעל, כמו באורח פלא, על דעת עצמו ובלא שהמבקש ייפה אי-פעם את כוחו לייצגו. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר) דחה מכל וכל את טענתו זו של המבקש, ומשכך – נדחה גם הערעור.

2.כעת עותר המבקש כי יורשה לו להביא את עניינו בפני בית-משפט זה. בבקשתו שב הוא וחוזר על טענתו האחת – כי בבית-המשפט לתעבורה הופיע בשמו אדם שכלל לא הוסמך לייצגו. כן מתבקש עיכוב ביצועו של עונש הפסילה עד להכרעה בבקשה.

3.דין הבקשה להידחות על הסף. נחזור ונשנן, כי רשות ערעור לבית-משפט זה, משהמדובר הוא בגלגולו השלישי של העניין, אינה הכלל כי אם החריג לו, וניתנת היא במשורה. תכליתה הוא בירורן של שאלות משפטיות בעלות השלכה כללית, ואין היא נועדה לאפשר עיון חוזר בעניינו המסוים של המבקש. הבקשה שבפנַי אינה מעלה כל שאלה כללית מעין זו, ומשכך אינה מצדיקה מתן רשות לערער.

אני דוחה אפוא את הבקשה, ועם דחייתה מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.