פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3392/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אבי מנשה – ת.ז. 03574070-3
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.3.08 בע"פ 71530/07 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – סג"נ, ז' המר – סג"נ ות' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד זמיר עזריה
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 1783/04) בגין עבירה של ניהול והחזקת מקומות לשם עריכת משחקים אסורים, לפי סעיף 228 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 27.1.2003 ברחוב שדרות ירושלים ביפו, ניהלו המבקש ונאשם נוסף מקום למשחקים אסורים. נטען כי הם החזיקו ותפעלו במקום מכונות משחק מסוג פירות וקלפים ומכונות משחק מסוג צוברות נקודות, 10 מכונות במספר, אשר תוצאות המשחק בהן תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או יכולת.
ביום 20.4.04 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא י' כוחן ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. הטיעונים לעונש נדחו באותו מעמד לאור בקשת המבקש לצרף שלושה תיקים אחרים אשר היו תלויים ועומדים נגדו.
ביום 20.7.2004 הרשיע בית המשפט את המבקש באותה עבירה בתיקים פ.א. 3659/03, פ.א. 5341/03 ופ.א 6491/02.
ביום 5.9.2004 גזר בית המשפט על המבקש 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור על העבירה בה הורשע וכן קנס בסך 30,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תמורתו.
התיק נדחה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, אולם בשל מצבו הרפואי של המבקש, התיק נדחה פעמים נוספות על מנת שבכל זאת יוכל לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות ויוכל לרצות את עונשו על דרך עבודות שירות ולא במאסר.
ביום 20.6.2007 החליט בית המשפט כי המבקש ירצה את עונשו במאסר לאור העובדה כי נמצא שהוא לא מתאים לרצות את עונשו בעבודות שירות, חרף חלוף הזמן הרב.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71530/07). הערעור הופנה כנגד עונש המאסר בפועל והקנס.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ת' שפירא ) קיבל את ערעור המבקש בחלקו, בקובעו כי אין מקום להסתפק בעונש שלא יכלול רכיב של מאסר בפועל אולם מאידך כי יש להתחשב בחלוף הזמן הרב מיום ביצוע העבירה והעובדה כי מחשבתו המקורית של בית משפט השלום היתה כי די ב ענין זה במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. על כן, הורה בית המשפט כי המבקש ירצה את המאסר מאחורי סורג ובריח, אולם קיצר את התקופה והעמידה על 4 חודשים במקום 6 חודשים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה עותר המבקש להקלה בעונשו. המבקש טוען כי בחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ובכך שלא נפתחו נגדו תיקים נוספים, אין אינטרס ציבורי בענישתו. עוד הוא טוען כי שגה בית המשפט בכך שגזר עליו עונש הסוטה מרמת הענישה שהיתה מקובלת בנסיבות דומות בתקופת ביצוע העבירה. המבקש מוסיף וטוען כי אין זה צודק כי אדם יישלח למאסר בפועל במקרה בו הוא נמנע מלבצע עבודות שירות נוכח מצבו הרפואי, לאור העובדה שבית משפט השלום קבע שעונשו ירוצה בעבודות שירות. לבסוף, טוען המבקש כי הקנס העצום שהוטל עליו לא מתחשב במצבו הכלכלי והבריאותי.
מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות הן מהטעם שבנסיבות המקרה לא היתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה שמצדיקה מתן רשות ערעור, והן מהטעם כי לגופו של ענין חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות היתה שלילית, ועל כן ולאור העובדה כי עבודות שירות הם דרך ריצוי של עונש מאסר כקבוע בסעיף 55ב(ב) לחוק העונשין, נותר בעינו עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בארבע עבירות של ניהול מקומות לשם עריכת משחקים אסורים. חלוף הזמן הרב מיום ביצוע העבירות ועד למתן ההחלטה בדבר תחילת ריצוי עונשו נבע מרצון בית המשפט לבוא לקראתו של המבקש ולנסות ולשלב אותו במסגרת עבודות השירות, על אף מצבו הרפואי. אולם, בחלוף זמן רב זה ונוכח ההמלצה השלילית שהתקבלה מאת הממונה על עבודות השירות, לא נותר לו למבקש אלא לרצות את עונשו על דרך מאסר לאור העובדה כי חלופת עבודות השירות לא רלוונטית לגביו. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי בחר להקל עמו והפחית מהעונש שהושת עליו. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד שהוא נימק את מסקנותיו כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 14.4.08 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 3.8.2008, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ח (6.7.2008).
ש ו פ ט