רע"פ 340/22 אחמד סלימאן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגנית הנשיא א' הלמן וכב' השופטים י' שיטרית ו ס' דבור ) בעפ"ג 13333-10-21 מיום 7.12.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת מ ' ברלינר לוי ) בת"פ 11933-07-19 מיום 9.9.2021.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ב-183 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך במטרה להתחמק מתשלום מס, וב-6 עבירות של מסירה למנהל או למי שהוסמך על ידיו או לפקיד בלו ידיעה או הצהרה בלתי נכונה, או הטעייתם בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידם. זאת, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, וסעיף 26(א) לחוק הבלו על דלק, התשי"ח-1958, בהתאמה.

2.

על פי עובדות כתב האישום, המבקש הוא מנהלה הפעיל של חברת סולימאן מוחמד ובניו בע"מ (להלן: החברה; היא הנאשמת השנייה בכתב האישום). המבקש הודה כי בין השנים 2014-2010 נכללו בספרי החברה 183 חשבוניות פיקטיביות שלא שיקפו עסקאות אמת, על שם 4 חברות שונות בסך של כ-17.5 מיליון ש"ח, שסכום המע"מ בגינן הינו בסך של כ-2.5 מיליון ש"ח. על פי המתואר, המבקש והחברה דרשו על חשבוניות אלו מס תשומות במטרה להקטין את חבות המס אותו היה חייב וכדי להימנע מתשלום מס אמת. בנוסף, המבקש והחברה דרשו החזרי בלו על סמך חשבוניות פיקטיביות מתחנות דלק שונות בסך של כ-1.7 מיליון ש"ח.

3.

במסגרת הסדר הטיעון סוכם כי המשיבה תטען לעונש שאינו עולה על 12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, בעוד המבקש יהיה חופשי בטיעוניו לעונש.

4.

בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על כך שמדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים כוללת עונשי מאסר מוחשיים, הנעים בין 12 ל-40 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט מצא כי הסדר הטיעון עומד במבחן האיזון והסבירות, על אף שהעונש לו עתרה המשיבה מצוי ברף התחתון של המתחם.

5.

לאחר שנתן דעתו לחומרת העבירות שבוצעו, מחד גיסא, ולעברו הנקי של המבקש; להודאתו; להסרת המחדל מצדו; ולחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, מאידך גיסא, גזר בית המשפט על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, קנס בסך 80,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בסך של 100,000 ש"ח.

6.

המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה לאחר שהמערער חזר בו מן הערעור בהמלצת בית המשפט.

נימוקי הבקשה

7 .

בבקשתו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי כפה עליו לחזור בו מן הערעור ודחה את ערעורו על אף שלשיטתו הציג נימוקים משמעותיים להקלה בעונשו. בכלל זה טוען המבקש כי עונשו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה או הנוהגת במקרים דומים וכי הוא נגזר תוך התעלמות משלל הנסיבות המקלות שהוצגו מטעמו. בנוסף, נטען כי נוכח ההסכמה לפיה המשיבה תטען עד 12 חודשי מאסר בפועל, טעה בית משפט השלום בקביעת מתחם הענישה, וכן קיים חוסר צדק בכך שהמשיבה טענה בפני בית המשפט המחוזי כי 12 חודשי מאסר הם הרף המינימאלי של מתחם הענישה.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.

המבקש, אשר היה מיוצג גם בערכאה דלמטה, חזר בו מערעורו לאחר שהשמיע טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. בבקשתו, מלבד אמירה כללית כי בית המשפט כפה עליו לעשות כן, המבקש אינו מעלה כל טעם מדוע יש לאפשר לו לחזור מהודעתו, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (ראו למשל: רע"פ 4136/18 כראג'ה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.5.2018)).

12.

למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות גם מכיוון שהיא אינה עומדת באמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור, אשר תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש לאי צדק מהותי או לעיוות דין ( רע"פ 5817/21 קורן נ' מדינת ישראל (26.8.2021)) .

13.

זאת ועוד, בהינתן שהבקשה נסובה על חומרת העונש, ממילא לא מצאתי כי עונשו של המבקש חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה במקרים דומים (ראו למשל: רע"פ 2478/21 זיאדנה נ' מדינת ישראל (9.5.2021) ; רע"פ 4507/21 הלוי נ' מדינת ישראל (30.6.2021 )). למעשה, עונשו אף אינו חורג מן העונש שהוסכם בהסדר הטיעון שהמשיבה תטען לו (רע"פ 902/21 בן לולו נ' מדינת ישראל (28.2.2021)). יתר טענותיו של המבקש נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות ואינן מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו בימ"ר קישון ביום 3.4.2022 עד לשעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 08-9787377, 08-9787336.

14.

סוף דבר, הבקשה נדחית.