רע"פ 3413/98 בן נעים זק נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים א' א' לוי, מ' רובינשטיין וא' חיות) בע"פ 353/98, בו התקבל ערעורה של המדינה על קולת עונשו של המבקש.

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של תקיפת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק)) ואיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק). בהתחשב במצבו הבריאותי הקשה גזר עליו בית המשפט קנס בסך 1,500 ש"ח או חמישים ימי מאסר תחתיו. בנוסף, הוארך תוקפם של עונשי מאסר על תנאי שעמדו כנגד המבקש בגין עבירות אלימות קודמות והוטל עליו לשלם פיצוי לעובד הציבור שהותקף.

2.המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כנגד קולת העונש. נוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות אלימות ולאור העובדה שלא היה בעונשי מאסר קודמים (כולל מאסר בפועל) כדי להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות אלימות, התקבל ערעורה של המדינה. על המבקש הוטל עונש של שנת מאסר אחת, חציה בפועל וחציה על תנאי. בנוסף, ובאופן חופף, הופעל עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי כנגד המבקש בגין עבירת אלימות קודמת. הקנס שהוטל על המבקש בוטל.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו, המופנית כל כולה כנגד חומרת העונש. המבקש מדגיש בבקשתו את היותו חולה במחלה קשה. הוא יוצא כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בעונש שהטיל עליו בית משפט השלום וקורא להחזרת העונש המקורי על כנו.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה נחה דעתי כי דינה להדחות. רשות ערעור אינה ניתנת אלא במקרים בהם מעלה הבקשה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת חשיבות החורגת מגבולותיו ונסיבותיו של המקרה הבודד (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בענייננו מכוונת הבקשה כנגד חומרת העונש ואינה מעלה שאלה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שניה. כידוע, אין בית משפט זה מעניק רשות ערעור בבקשה שכל עניינה בחומרת העונש, למעט במקרים חריגים (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום ב', 3.8.98, לא יאוחר משעה 12:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.