פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3440/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משה חן
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
70216/06 מיום 27.2.2006, שניתן על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים א'
טל ו-י' שיצר
בשם המבקש : בעצמו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנתניה בגין עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין.
על-פי הנטען בכתב האישום, המבקש תקף את אימו, היא המתלוננת בפרשה זו ואיים עליה. לאישום המרכזי צירף המבקש מספר תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו.
בית-משפט השלום בנתניה הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו בגינן עשרה חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של שנים-עשר חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו. כן הוטלו עליו מאסרים על תנאי לתקופות שונות. עונשי המאסר של המבקש הופעלו באופן חופף כמעט במלואם, כך שסך הכול נגזרה על המבקש תקופת מאסר בפועל של ארבעה-עשר חודשים.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בתאריך 27.2.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים א' טל ו-י' שיצר) את הערעור בציינו, כי למרות מצבו הרפואי המדרדר של המבקש, הסובל מליקויים קשים בראייתו, הדבר לא מנע ממנו לבצע את העבירות בהן הורשע וכי בית-משפט השלום נתן את מלוא המשקל למצב רפואי זה, כאשר הטיל עליו את העונש שהוטל. כן הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי המבקש זוכה לטיפול, בכלא בו הוא מרצה את עונשו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזר וטוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי למצבו הרפואי ולעובדה, כי הוא נזקק בקרוב להליך השתלת קרניות. המבקש, השוהה בכלא "צלמון" טוען, כי הטיפול אותו הוא מקבל איננו ברמה מספקת.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). לאור נסיבות המקרה שבפני ולאור הרשעותיו הקודמות של המבקש, העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לחובת המבקש עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש ואלימות. הערכאות הקודמות שקלו כראוי את עונשו בהתאם לנסיבות העניין ולא מצאתי כל מקום להתערב בהכרעותיהן.
למותר לציין, כי למבקש הזכות לקבלת טיפול רפואי נאות ועל רשויות בית-הסוהר לוודא, כי אכן המבקש זוכה לכך.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בניסן תשס"ו
(26.4.2006).
ש
ו פ ט