פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3449/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מוחמד חליסי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום
17.2.2004, בתיק ע"פ 7722/03, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד,
א' אפעל-גבאי
בשם המבקש: עו"ד מוחמד
ח'לאילה
החלטה
נגד המבקש, מוחמד חליסי, הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של חבלה במזיד ברכב וניסיון לגנוב רכב, עבירות לפי סעיפים 413ה ו-413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי ביום 8.2.02, ניסו המבקש ושלושה מחבריו, לגנוב רכב מסוג "פיאט" שחנה באחד מרחובותיה של ירושלים, אולם מלאכתם הופרעה על ידי עוברי אורח, והם נמלטו מהזירה.
במהלך הדיון בפני בית משפט השלום, הודיעו הצדדים כי גיבשו הסכם טיעון, במסגרתו הומרו העבירות המוגמרות שיוחסו לנאשמים, בעבירות של "סיוע" בלבד, ובעקבות כך הם הודו והורשעו. מכוח אותו הסכם, עתרה התביעה ל-8 חודשי מאסר, בעוד שהמבקש וחבריו היו רשאים לטעון לעונש אחר, ואף לשירות לתועלת הציבור. לאחר שהונחו בפני בית המשפט תסקירים של שירות המבחן, ולאחר ששמע את טיעוניהם של הצדדים לעונש, גזר בית המשפט לכל אחד מהנאשמים 6 חודשי מאסר בהם ישאו בדרך של עבודות שירות, וכן 9 חודשי מאסר על-תנאי.
המבקש, שלא השלים עם העונש שנגזר לו, ערער עליו בפני בית המשפט המחוזי, ובפיו היו שני נימוקים עיקריים: ראשית, שהעונש נוטה לחומרה, ושנית, שלא נשמר האיזון הראוי בין עונשיהם של הנאשמים השונים שהיו מעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ומכאן בקשתו של המבקש לקבלתה של רשות ערעור, אולם גם לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה אשר פורטו בהרחבה, לא מצאתי כי הוכחה עילה אשר תצדיק קיומו של ערעור בגלגול שני. העונש אשר נגזר למבקש לא חרג ממסגרת הסכם הטיעון, ובאשר לכלל בדבר "אחידות בענישה" או בלשון בא-כוחו המבקש "השוויון בענישה", סוגיה זו נדונה רבות בפסיקה, ובתחום זה לא חידש בית המשפט המחוזי דבר המצדיק קיומו של הליך נוסף.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב באייר תשס"ד (3.5.2004).
ש ו פ ט