רע"פ 3460/05 מחמוד סייאד נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל ) מיום 24.2.05, אשר קיבל את ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט

ר' שטראוס ) מיום 25.10.04.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו הסעה שלא כדין של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ). בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו, על פי הודאתו. בגזר דינו ציין בית משפט השלום כי המבקש עוסק בהסעות בשכר וכי לא נסתרה טענתו לפיה התושב הזר אשר בגין הסעתו הוגש כתב האישום ענה למבקש בחיוב כאשר שאל אותו אם הוא מורשה לשהות בישראל. בהתחשב באמור, גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של חודשיים מאסר על-תנאי וקנס בסך של 4,000 ₪.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו עמד בית המשפט המחוזי על עברו הנקי של המבקש, על נסיבותיו האישיות ועל חלוף הזמן מאז ביצע את העבירה. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי עבירות מן הסוג בו הורשע המבקש מחייבות תגובה עונשית חמורה וקשה, על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש והשית עליו עונש של 45 ימי מאסר בפועל וקנס בסך של 2,400 ₪ או 25 ימי מאסר בפועל תמורתם. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען בא-כוחו של המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים המצורפים לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שכל עניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית מיוחדת, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. מעבר לדרוש יצוין כי בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה בהחלטה מפורטת ומנומקת, אשר לא מצאתי להתערב בה גם לגופה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.5.2005 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.