פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3469/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
תומר לזרוביץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.4.12 בעפ"ת 32302-02-12 שניתן על ידי כבוד
השופטת א' הלמן
בשם המבקש:
עו"ד אשר ארבל
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"ת 32302-02-12, כבוד השופטת א' הלמן , מיום 16.4.2012).
בית המשפט לתעבורה בצפת הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת. מכתב האישום עולה כי המבקש נהג ברכבו במהירות של 161 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש . באותו היום הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי פסילה בפועל, שלושה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך של 750 ש"ח.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו ביקש כי הפסילה לא תחול על רישיונו הצבאי וכן ביקש כי יורשה לו לעשות שימוש בטרקטור לצרכים חקלאיים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר טיעון שאומץ על ידי בית המשפט. עוד נקבע כי מדובר בעבירה חמורה, וכי לאחר ביצועה ביצע המבקש שתי עבירות תנועה נוספות.
מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה חוזר ומבקש העותר כי פסילתו תסווג באופן שיורשה לו לנהוג בטרקטור. לטענתו, הוא נדרש לנהוג בטרקטור על מנת לעזור להוריו המבוגרים בעבודה החקלאית בעת חופשותיו מהצבא.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי קיימת סטייה ניכרת שכזו מנורמת הענישה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין מקום במקרה זה להתערב בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה. זאת, שכן מדובר בעונש שהוסכם על שני הצדדים במסגרת הסדר טיעון ובאת כוחו של המבקש בדיון בפני בית המשפט לתעבורה לא ביקשה לסייג את עונש הפסילה לכלי רכב מסוים אלא טענה אך לגבי גובה הקנס.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, כ"ד באייר התשע"ב (16.5.2012).
ש ו פ ט