רע"פ 3472/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום ברחובות בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע, כי בעת שהמבקש היה מאושפז בבית-החולים "קפלן" ברחובות, הוא ניגש אל אחת האחיות שנכנסה לחדרו ולגופו תחתונים בלבד, נצמד אליה וחיכך את איבר מינו בגופה. המחלוקת בבית-משפט השלום עסקה בגרסאותיהם הסותרות של המתלוננת והמבקש. המתלוננת תיארה בפני בית-המשפט את שאירע בחדרו של המבקש, ומנהלת המשמרת באותו ערב סיפרה על פנייתה המיידית של המתלוננת אליה לאחר האירוע, ועל מצבה הנפשי הנסער. המבקש, לעומת זאת, טען כי במהלך אותו אירוע לא התקיים מגע פיזי בינו למתלוננת. שותפו לחדר העיד אף הוא באותה רוח, אולם בית-המשפט לא מצא כי בעדותו יש כדי לסייע למבקש (עמוד 58 להכרעת-הדין). בסופו של יום העדיף בית-המשפט את גרסת המתלוננת, חרף סתירות שנתגלו בה, לאחר שמצא לה חיזוקים. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לשלושה חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, שישה חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, שם הלין על האמון שניתן בגרסת המתלוננת, ועמד על כך שהוא נהג להלך בתחתוניו כמעשה שיגרה, וכל שקרה הוא שהמתלוננת נבהלה מנוכחותו. המבקש הוסיף, כי אפילו התקבלה גרסתה העובדתית של המתלוננת, לא הוכח כי בעת מעשה התקיימה אצלו כוונה פלילית, ולפיכך לא התקיימה דרישת היסוד הנפשי בעבירה. נוסף על אלה טען המבקש, כי בית-המשפט לא נימק כדרישת החוק את הרשעתו על בסיס עדותה של המתלוננת בלבד. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי לא נמצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום וקביעותיו לעניין מהימנות גרסת המתלוננת, וכן שכוונתו הפלילית של המבקש הוכחה כדבעי (עמוד 7 לפסק-הדין).

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תוך שהוא חוזר על טענותיו בערעור. לגישתו, בית-המשפט המחוזי שגה בכך שסמך את ידו באופן מוחלט על קביעותיה של הערכאה הדיונית, ללא שבחן אותן בחינה ממשית.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות משפטיות בעלות חשיבות, להן נודעת השלכה כללית. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, באשר מדובר בהשגות על ממצאים שבעובדה ומהימנות שנבחנו בידי שתי ערכאות קמא, ובכך די.

הבקשה נדחית.